[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דורי: "די, די, בבקשה די, אני לא יכול יותר עם כל הקרקורים
הללו שלך, עם עכל הנסיונות להוציא בי את מה שאין. ואין. אין בי
כל רגש כזה, אין בי כל רגש של... אהבה, אם כך את בוחרת לקרוא
לזה. ולא העולם אינו סובב סביבך, אין בי אהבה ומעולם לא הייתה.
לא לך להוריי לא לעצמי. כלום. הייתה לי התרגשות, הייתה לי
משיכה אבל לא אהבה. רק קשרי נוירונים שנסתיימו במפח נפש. אני
יודע שאת רוצה להוציא את זה ממני, שאת כל כך צריכה את אהבתי
שאת כל כך זקוקה לרגש הזה. אבל הוא לא קיים, וזה לא את שגמרת
את המאגרים, הם מעולם לא היו שם. מאגרי האשליות לעומת זאת
מעולם לא היו מלאים יותר, עד עכשיו. אין יותר העמדות פנים, אין
יותר נסיונות שווא למצוא בעצמי את מה שאין.
את צודקת בחששותיך, אין בי יכולת לקבל אותך, להכיל אותך.
ולצערי לעולם לא תהיה.
כמה עוד אפשר לנור, כמה? כמה זמן עוד את רוצה להמשיך לראות מול
ענייך את מסך האשליות, אולי הגיע הזמן להסיט אותו? אולי הגיע
הזמן להסיט את המסך הזה ולהביט אל מה שיש ? או יותר נכון למה
שאין, ואין אהבה לנור, אין.
אני לא יודע מה זה הרגש הזה, מעולם לא ידעתי רגש מלבד מחויבות,
לך, למשפחתי, לחברי. מעולם לא ידעתי את הכמיהה הזו לגדולה, את
התרוממות הנפש הזו שכולם כה נכספים לה. תמיד עשיתי את מה
שחשבתי שרוצים, את מה שידעתי שמצפים וכשהחלטתי לנסות משהו אחר
הכל נשבר, הם נידו אותי מתוכם ואת הקאת אותי מחייך. אז חזרתי
שוב. ואת יודעת מה, אני יודע עכשיו מה הייתי צריך ממך, לא
אהבה, לא תשוקה, לא קבלה. הייתי צריך שתצטרכי אותי, נראה לך
פשוט מדי נכון? לצערי זה כך. כמה פעמים אמרתי לך רק תגידי שאת
רוצה, רק תגידי שאת צריכה ולא יכלת, לא יכלת וצדקת, כי אין
כלום מעבר לזה לנור, אין כלום. זה מה שאני, ספוג חסר תחתית של
חוסר אמונה, מספיק שיאמרו לי זצריכים ומיד מתמלא אני חיוניות
שאין כמוה, סופרמן קראת לי, אבל לא סופרמן אני, גם לא אדם
רגיל, גם לא אדם. אין בי כלום לנור, לא אהבה, לא חיבה, לא
תשוקה. אני ריק אך זה לעולם לא יתמלא. הגיע הזמן שתביני את זה.

תשחררי אותי לנור, שחררי אותי מכבלי הצרכים שלך, תני לי להיות
אומלל בכבלים שלי, תני לי לנסות, עוד סיכוי אחד אחרון, או
שאיפה אחת קטנה לנסות להיות אחר, להצטרף למשפחת האדם.
את לא יכולה לעשות זאת לנור נכון? את פשוט אינך יכולה.
לא נותר לי אלא לקחת את הדבר האחרון שגורם לי להידמות קצת
לאדם, את מוחי את נשימותי ולשחרר את עצמי מהן בעצמי.
הנה, כמו שכל הפסיכולוגים רצו שאני אעשה, אני עושה משהוא בשביל
עצמי (מרים את האקדח ומכוונו לרקתו) הצעד האחרון של הקיום
העלוב שלי - אני משחרר את עצמי.
(נשמעת ירייה)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שמאשר את
הסלוגנים שם עלי
זין אחד קצוץ.



ג.און


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/05 9:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוריאן פו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה