כמו כל בוקר, מאיה התעוררה בשמונה מצלצול השעון המעורר. אחרי
כמה דקות של בהייה בתקרה היא קמה ופנתה לעבר חדר האמבטיה.
מים זורמים.
שוטפת פנים.
מצחצחת שיניים.
בוחנת את עצמה במראה, וסוגרת את הברז.
היא חזרה לחדר השינה, לבשה את הדבר הראשון שראתה על הרצפה
והחלה לחפש את התרמיל שלה ברחבי הדירה. כשלבסוף מצאה אותו,
דחפה פנימה מחברת מרופטת שהייתה זרוקה על השולחן, עט שחור,
ארנק וספר שירה קטן של נתן זך.
אחרי שארגנה את התרמיל, נעמדה באמצע החדר והתבוננה סביבה.
המפתחות. שוב אינה זוכרת איפה השאירה אותם.
מסתובבת ומחפשת אותם בין ערמות הבגדים, הספרים, על השולחן,
במקרר. כשהתייאשה הבחינה שהם בתוך המנעול. מאיה תלתה את התרמיל
על כתפה ויצאה מדירתה כשהמפתחות בידה.
בדילוגים קלים היא ירדה את ארבע הקומות של הבניין וכשיצאה
לרחוב פנתה שמאלה לעבר תחנת האוטובוס.
בעודה יושבת בתחנה ומכינה את הכסף לנסיעה, הגיע הקו שלה.
כשעלתה לאוטובוס היא חייכה לנהג ושילמה לו על הכרטיס.
בזמן שחיטטה בתרמיל כדי להוציא את המחברת והעט, התיישבה במקום
הפנוי שהיה הכי קרוב לסוף האוטובוס.
נקודת התצפית הטובה ביותר.
מאיה סגרה את התרמיל והחלה לכתוב.

8.4.05 - 09:05
"אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה,
עשרה, אחד עשר. אחד עשר אנשים יש על האוטובוס עכשיו. זאת נקודת
ההתחלה, אותם כבר פספסתי.

תחנה ראשונה
לאוטובוס עולים חמישה אנשים; בחורה צעירה לבושה בלבן ונראת כמו
מישהי שלא מזמן חזרה מהודו, שני בחורים שעולים ביחד ומנהלים
ביניהם שיחה קולחת על נושא שבו אני לא מתעמקת, אשה מבוגרת עם
שני סלים ובחור בסביבות גיל העשרים הלבוש כמו כל צעיר תל אביבי
אחר.
הוא.
איך קוראים לו?
יונתן, יונתן קוראים לו.
לאן הוא נוסע?
חוזר הביתה, שהה את הלילה אצל חברה שלו.
והיא?
איך היא נראית?
ממוצעת, שיער שטני, עיניים בהירות, עגיל בטבור ועוד אחד
בגבה."

מאיה אספה את התרמיל ועברה לשבת במושב הפנוי מול יונתן. היא
בחנה אותו במשך כמה דקות, מכף רגל ועד ראש.
היא לא באמת ידעה את שמו, אם יש לו חברה, לאן הוא נוסע ולמה.
זה מה שהיא הכי אוהבת במשחק הזה, בתחנות הראשונות היא קובעת את
כל הפרטים, נותנת לדמיון שלה להתפרץ.
"יונתן שלי, בחור רזה. למרות שהוא יושב אני יכולה לראות שהוא
גבוה, לפחות 1.80. שיער חום וגולש עד הכתפיים, עיניים ירוקות
וצלולות, חולצה בצבע זית וג'ינס רופף ומשופשף.
על ברכיו מונח תיק גב שחור. התא הראשון פתוח כך שאני יכולה
לראות את תכולתו.
ארנק, צרור מפתחות, חפיסת סיגריות ומצית, כמה עטים והמוני
אגורות.

יונתן לוחץ על כפתור העצירה וסוגר את התיק. הוא נעמד ליד הדלת
ומחכה שהאוטובוס יעצר."

תחנה שנייה
האוטובוס עצר ברחוב אלנבי בת"א. מאיה דחפה את המחברת לתרמיל
וקפצה מהמושב כשהדלת נפתחה.
יונתן ירד בצעדים קלילים ופנה ימינה, הוא הלך מהר בזמן שראשו
מושפל לרצפה ואינו שם לב למתרחש סביבו.
מאיה מיהרה להשיגו בעודה שומרת מרחק מה מאחוריו. ככה הם המשיכו
עד שעברו 25 בניינים ואז יונתן חצה את הכביש, מאיה אחריו.
הוא נכנס לחצר של אחד הבניינים והיא נשארה ברחוב, מחכה שיכנס
לחדר המדרגות. רק אחרי שהחל לעלות גם היא נכנסה.
מאיה שמעה את צעדיו של יונתן במדרגות וספרה אותם, אחד אחד.
ספרה 49 צעדים ואז שמעה את סיבוב המפתח במנעול וטריקת הדלת.
אחרי שההד התמוגג מחדר המדרגות, מאיה החלה לעלות. 49 מדרגות
עלתה ונעמדה מול הדלת שנטרקה לפני דקות ספורות, אחר כך הוציאה
את המחברת מהתרמיל והתיישבה על המדרגות.

"ירדנו באלנבי והמשכנו לכיוון הבית שלו, בקרוב שלנו. יש חצר
קטנה ואז חדר המדרגות. עד הדירה יש 49 מדרגות ויונתן עכשיו
בפנים. בטח מכין לעצמו משהו לאכול, אולי בעצם מזמין פיצה."

מאיה ירדה על ברכיה לפני הדלת והצמידה את אוזנה. בפנים שמעה את
יונתן מתהלך בדירה בחוסר רוגע. היא הרימה את התרמיל וירדה למטה
לכניסה, שם היא חיפשה את תיבת הדואר שלו, דירה מס' 5. בתיבה
היו שני מכתבים ועליהם מודפס השם רועי שיקלר.

"ליונתן שלי קוראים רועי. אני לא אוהבת את השם הזה. נהיה
חייבים לעשות משהו בקשר לזה."

תחנה שלישית
כשסיימה לרשום, עלתה חזרה את 49 המדרגות ודפקה על דלת הדירה של
רועי ובידה שתי המעטפות. רועי פתח את הדלת והסתכל עליה במבט
תמוה.
"כן?"
"רועי שיקלר?"
"זה אני."
"אני מתארחת כאן אצל דודה שלי, היא שלחה אותי להחזיר לך את
הדואר שלך. הוא כל הזמן מגיע אליה."
"תודה. להתראות."
בעודו מנסה לסגור את הדלת, מאיה עצרה בעדו.
"אני מאיה, דרך אגב", הוסיפה בחיוך.
"נעים מאוד, תראי, אין לי זמן עכשיו... אז אם תסלחי לי
אני..."
"כן כן, אני מבינה, אבל רק תהיתי... אני באה מהצפון. המון זמן
עבר מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי בת"א. אתה נראה לי בגילי בערך,
בן 20?" היא קטעה אותו, והוא הנהן. "נהדר, אולי תוכל להמליץ על
מקום שאפשר לצאת אליו בערב. איזה מועדון או משהו?"
הוא הסתכל עליה, נדהם מחוצפתה. לפתע חייך.
"האמת, אני מארגן כאן משהו בערב, אצלי בדירה. את יכולה לקפוץ
אם מתחשק לך."
"נפלא! כמובן, אני אגיע."
"אז קבענו, אצלי בתשע, לא לאחר", אמר לה בליווי קריצה.
היא חייכה אליו בזמן שסגר את הדלת.
מאיה לקחה נשימה והחלה לרדת את המדרגות באיטיות, היא יצאה
לרחוב והלכה בכיוון של משרד הכרטיסים הקבוע שלה שנמצא
בדיזינגוף.
היא נכנסה ופנתה לדלפק.
"רמי נמצא?"
"היי מאיה. בחור חדש אני מניח. כן, רמי מאחורה."
"תודה - רמי!!!" היא צעקה לפתע ומשכה את גופה מעל הדלפק בכדי
לבדוק את החדר האחורי.
מתוך החדר הציצו פנים של בחור בן 30 לערך, רזים וממושקפים.
"אחותי הקטנה!" הוא שאג בתדהמה.
"כן כן... אני שוב כאן..." מאיה אמרה בעודה מגלגלת את
העיניים.
רמי יצא מהחדר וניגש למאיה. אחרי שהסתכל עליה ממושכות, מחץ
אותה בחיבוק ארוך.
"טוב, די עם הדביקות", היא אמרה כשניסתה להתנתק ממנו. "רק באתי
לברר איזה הופעות יש השבוע".
רמי עזב אותה ונאחז בראשו בשתי ידיו.
"בחור חדש, הא? מתי תפסיקי עם המשחק הזה?"
"למה להפסיק? אני נהנית, הם נהנים והכל בסדר. אתה היחיד שנלחץ
מכל העניין."
רמי הסתכל עליה במבט מזלזל.
"את לא מבינה שהאנשים האלה נפגעים מכל השקרים והמניפולציות
שלך."
"רמי, ככה בחרתי לחיות את החיים שלי. אני לא עושה שום דבר
אסור."
"אוקי, אני כבר מזמן הבנתי שאת מקרה אבוד. הופעות אמרת? הופעות
תקבלי."
הוא התכופף מעבר לדלפק והוציא רשימה.
"השבוע יש יוני בלוך, אפרת גוש, היהודים, אינפקציה, מוניקה
סקס, מטרופולין, ..."
"מטרופולין. תן לי שני כרטיסים למטרופולין."
במבט תמוה הוא ניגש לחדר האחורי וחזר עם שני כרטיסים.
"מה שתרצי, מאיה'לה."
"תודה, ידעתי שאני יכולה לסמוך עלייך."
היא דחפה את שני הכרטיסים לתרמיל ופנתה לצאת מהמשרד אך נזכרה
ששכחה לבקש משהו מאחיה.
"היי רמי, אני יכולה את המפתח מהדירה שלך?" שאלה בחיוך מתנצל.
"בטח", הוא מיד ענה וזרק לעברה את המפתחות מלווים בקריצה.
היא יצאה מהמשרד והלכה בצעדים מהירים לדירה של רמי, שהיתה
במרחק מטרים ספורים ממקום עבודתו.
מאיה נכנסה לחדר המדרגות וחיכתה למעלית, אחרי שניות ספורות,
אזלה סבלנותה והיא החליטה לעלות במדרגות. היא עלתה בצעדים
מהירים כל פעם שתי מדרגות.
כשנכנסה לדירה הבינה כמה הגיוני זה שהם אחים.
גם הדירה שלו הייתה מבולגנת ובגדים היו בכל מקום, ככה שניהם
הרגישו הכי בנוח.
היא זרקה את התרמיל ועצמה נזרקה על הספה האדומה בסלון.
אחרי שנמנמה שעה קלה, קמה מהספה והוציאה את המחברת שלה
מהתרמיל.

"יונתן אוהב את מטרופולין. אחרי שיצאתי מהדירה שלו הלכתי למשרד
של רמי לקנות לנו שני כרטיסים להופעה שיש השבוע. הוא ישמח כל
כך.
היום בערב אני אפגוש את החברים שלו, אולי אפילו את חברה שלו.
הכלבה הזאת."

מאיה הניחה את המחברת על שולחן הקפה ונכנסה לחדר האמבטיה. היא
פתחה את המים ונתנה להם למלא את האמבט בזמן שהורידה את בגדיה.
אחר כך נכנסה והתענגה על המים החמים.
אחרי שעה הבחינה שעורה מקומט ומשכה אליה את אחת המגבות שהיו
תלויות על הדלת.
את השעות שנותרו לה עד שהיתה צריכה לצאת לכיוון ביתו של רועי
היא העבירה בהכנת ארוחת ערב לה ולרמי. כשחזר הביתה, הם אכלו
יחד והשלימו פערים.
ברבע לתשע היא יצאה מדירתו של רמי לכיוון הדירה של רועי.
היא חזרה לרחוב אלנבי, לבניין שלו, ועלתה את 49 המדרגות...

תחנה רביעית
מאיה נעמדה מול הדלת ונקשה עליה שלוש פעמים, מבפנים כבר יכלה
לשמוע קולות של אנשים. רועי פתח לה את הדלת.
"היי את! באמת הגעת. בואי כנסי."
"כן, אמרתי שאגיע", ענתה בחיוך בעודה נכנסת לדירה.
זו הייתה דירה די מרווחת בעלת שלושה חדרים; חדר שינה, סלון
וחדר עבודה. אנשים ישבו בסלון, במטבח, במסדרון ואיפה לא.
"שתיה יש בבר בסלון, ואוכל במטבח אם מתחשק לך."
מאיה הסתכלה סביבה וסקרה את הדירה. "תודה", ענתה לו כשהתאפסה.
רועי המשיך להסתובב בין חבריו ומאיה פנתה לעבר חדר האמבטיה,
היא נעלה את הדלת והוציאה את המחברת מתיק שהשאילה מרמי.

"יש לו דירה יפה, ליונתן שלי. אפילו בחור עם טעם טוב. מצד שני,
אולי זה הטעם של החברה או האקסית.
עכשיו אני בחדר האמבטיה. הוא משתמש בטיטניום, זה הריח שהכי
מתאים לו."

מאיה סרקה כל דבר שהיה בחדר, החל ממשחת השיניים ועד למסרק.

"יש כאן רק מגבת אחת, אולי בכל זאת אין לו חברה. לפחות לא אחת
רצינית. ובכלל, יש רק מברשת שיניים אחת.
אז מאיפה הוא חזר בשעה כזאת מוקדמת של הבוקר?"

היא החזירה את המחברת לתיק ויצאה מהאמבטיה, מיד ראתה את רועי
מדבר עם בחורה גבוהה ורזה. היא ניגשה אליו במהירות וכאילו
התנגשה בו.
"אוי סליחה, אני נורא מצטערת."
"זה בסדר..." הוא אמר בזמן שניקה מחולצתו את המשקה שלפני רגע
היה בידו.
"ומי את?" שאלה לפתע הבחורה הגבוהה...
"מאיה... נעים מאוד. את חברה שלו, אני מניחה."
רועי והבחורה שניהם צחקו.
"לא לא. היא אחותי הגדולה", מיהר רועי לתקן אותה.
"היי, אני אפרת", היא אמרה והושיטה את ידה למאיה בחיוך.
"אה, סליחה... פשוט חשבתי... כן, אתם באמת דומים." מאיה ענתה
בזמן שלחצה את ידה של אפרת.
"תגיד יונ... רועי. אני יכולה לדבר איתך רגע?" היא שאלה
בהיסוס.
"כן... בואי."
הוא ניגש לאחת הפינות הריקות של הסלון והיא אחריו.
"תשמע, אני לא כל כך מכירה אנשים בת"א חוץ מדודה שלי, ויש לי
שני כרטיסים להופעה של מטרופולין השבוע... תהיתי אם אתה רוצה
להצטרף אליי?"
"מטרופולין?! זאת הופעת הבכורה שלהם, אני מת ללכת לשם, רק שלא
היה לי עם מי", אמר רועי בהתלהבות בזמן שקפץ על מאיה עם
חיבוק.
"נפלא! אז ההופעה מחר בשמונה וחצי. בשבע וחצי אני אהיה אצלך."
היא אמרה לו והתחילה ללכת לכיוון דלת הכניסה, פתאום הסתובבה
וניגשה חזרה אליו.
"אתה מרשה לי לעשות משהו?"
"זה די תלוי..."
"מצד שני, לא אכפת לי אם אתה מרשה לי או לא."
היא אחזה בראשו, קירבה את שפתיה לשלו, והדביקה לו נשיקה.
"להתראות", אמרה בחיוך ויצאה מהחדר כשרועי נשאר עומד שם המום.
מאיה חזרה לדירה של רמי, שכבר ישן. היא העיפה את ערימת הבגדים
שהיתה על הספה ונשכבה. אחרי כמה דקות מאיה כבר היתה שקועה
בשינה עמוקה.
היא התעוררה רק למחרת בצהריים והלכה לטייל ברחבי ת"א. כשחזרה
לדירה רמי כבר היה בבית.
היא אכלה משהו קטן, התארגנה ויצאה לכיוון ביתו של רועי.
מאיה עלתה את המדרגות לדירה של רועי, והפעם צלצלה בפעמון, הוא
פתח לה את הדלת כבר לבוש ומוכן.

תחנה חמישית
"מאיה", אמר בחיוך, "דייקנית."
"נלך?"
"כן כן, רק תני לי לקחת תיק."
הוא נכנס לחדר השינה ויצא משם עם תיק. אחר כך הם ירדו לרחוב
ותפסו מונית למועדון ה"זאפה".
"הקדמנו בחצי שעה. אפשר לתפוס מקום טוב בקדמת הבמה", הוא אמר
בהתלהבות ומשך אותה אחריו לשורה הראשונה.
אחרי שמאיה ורועי עמדו ליד הבמה ודיברו קרוב לשעה, עלתה בחורה
רזונת עם שיער שחור ועיניים נפוחות ותפסה את מקומה אל מול
המיקרופון בזמן שכל תשומת הלב של הקהל מופנית אליה. היא התחילה
לשיר ומאיה התמוססה לצלילי השיר...
אחרי ששאר חברי הפרויקט הנוכחים עלו גם הם עם שיר כלשהו, מאיה
ורועי התכוונו לצאת מהמועדון.
"יונתן!" לפתע מאיה צעקה על רועי בטון כעוס.
"מה...? רועי. לא יונתן."
"יונתן! אל תנסה לשנות את הנושא, אני מכירה אותך מספיק זמן
בשביל לדעת שהתחלת עם הג'ינג'ית ההיא שעברה כאן מקודם. ראיתי
שהחלפתם מבטים, ובכלל היא היתה לידינו יותר מדי בהופעה!" היא
דיברה במהירות ופניה האדימו.
"את... את משוגעת", רועי הסתכל עליה לשנייה ואז הפנה את גבו
אליה ויצא במהירות מהמועדון, מאיה בעקבותיו.
"מי אתה חושב שאתה בכלל?! איך אתה מעז לסובב אלי ככה את הגב
וללכת?!" היא צעקה בזמן שניסתה להשיגו בהליכה מהירה.
רועי הצמיד את שתי ידיו לאוזניו, השפיל את ראשו ועצם את עיניו,
אחרי חצי דקה של הליכה מהירה הוא הגיע לשפת המדרכה, גם שם הוא
לא עצר.

הדבר הבא שעצר את רצף הדיבור של מאיה, היה צליל ההתנגשות.
הצליל הזה, כבר לא המיס אותה כמו שאר הצלילים הערב.

(תחנה אחרונה)