הדמעות זולגות,הלב שבור.
אני זועקת מכאב ואיש אינו שומע.
והאהבה שלי התרחקה ממני,
כשהכאב נשאר בתוכי,
והאהבה שלי כבר לא מכירה אותי,
ואני שכחתי את המי באני,בתוך המה
של עצמי.
בחיפזון אחרי הבלתי יושג,
הלהט באהבה שלעולם לא תתקיים.
את המילים הפשוטים,שמרתי בתוכי לה,
המכתבים שכתבתי שרפתי ,
בתוך להבה גדולה.
מלחמות פנמיים בני לבין תקוה,
אופטימיות מתמוססת מתפוררת בתוך
סיר של פיסימיות מבעבעת,
וחום חיצוני על פניי,לא משקפים
את הקור הקודר שחדר לליבי
מרגישה חנוקה בלעדייך
בתוך קופסה של אויר.