תוך שבע דקות המטוס שלי
עתיד להמריא
ולקחת אותי הרחק ממך
זה פחות טרגי
מכפי שגרמנו לזה
להראות

יש בי ריק
שמתמלא רק בזכות
חוויות
ואני על מטוס שיקח אותי
לארץ זרה ורחוקה
שאולי האנשים הולכים בה
כפופים יותר
ואוהבים בשפה זרה

(אהבתי אתמול בבוקר
טעם של פירות גנוזים
וקולות שקטים
של ציפורים מתעוררות
טרם התעוררו עוללים
אבל פתאום זה מתגמד)

הם אולי ילחשו לי
מילים שלא אבין ושתמיד חלמתי לשמוע
ואחייך ואהנהן
אבל לא אמצא שם פניך

אני אולי אדבר איתם
בשפת גוף שתקפה גם באזורם
רק כדי לספק את
יצר הכיבוש אשר נותר כנוע
תחת שנים של דיכוי ומה לא
או כדי להודות בקיומו אשר הכחשתי

(ואולי הם כלל לא ישאלו על
סימני השיניים שהותרת עלי על
החיוך שנטעת בעיניים שלי על
מדוע אני נסוגה)

ובארץ ההיא
יאהבו אותי
בשפה שאולי יהיה לי יותר קל לקבל
כי לא אבין מילה.