נכון ששמי לא ניאו אך התקשורת בינינו נוצרה דרך אותו ערוץ
תקשורת. ערוץ קסום ומופלא.
במטרה להעלות את הסיכוי שתצליחו לחדור מבעד לתמונת עולמכם
ולראות את מה שקרה שם באמת נתחיל בצבי הנינג'ה.
היה זה שבועיים לפני חג פורים ואחד מחבריי הטובים הציע שנתחפש
לצבי הנינג'ה ונעשה צחוקים במסיבה שתכננו... חלק התלהבו ממש
מהרעיון ואף החל קרב דמיוני שבסיומו הוחלט שהמונצ'אקו הוא הכלי
הכי שווה.
לא יודע מאיפה הרעיון בא לי, אולי העובדה שנהגתי באוטו של דוד
שלי, GMC גדולה המשמשת אותו בעסק שלו להתקנת מאווררים ברפתות.
"מה אתם אומרים שנחבר את מערכת ההגברה לגג של ה-GMC, נפוצץ את
האוטו בשלטים וסטיקרים ונצא לרחובות כמו ברסלבים?" הצעתי עוררה
שתיקה קצרה ואז...
"להתחפש לברסלבים?!" "גדול!!!!" תוך מספר רגעים כבר הפלגנו
בדמיון איך ניסע ברחובות ת"א עם טראנסים ושירי משיח הבוקעים
לכל עבר. דמיינו בדיוק מי ינהג ומי יישב על הגג, מי יישב על
החלון ואיזה צעקות וקריאות נשמיע.
את המערכת חבר שלי קנה פעם, כשדמיין איך הוא נכנס לעסקי ההגברה
ונהפך לגיל טייכמן של ההגברה... הוא נתקע עם מינוס בבנק ואחלה
של מערכת, שחוץ מלהעלות אבק לא עושה הרבה.
ביום החג פוצצנו את המכונית בשלטים וסטיקרים שהברסלבים
האורגינל שמחו לחלק, ארגנו מהם גם כמה דיסקים מעולים ולאחר
שהתלבשנו היטב בבגדי החג הישנים של אבותינו יצאנו לרחובות.
מקוצר זמן לא אתאר באוזניכם את כל קורותינו באותו לילה. שמחנו
כמו שלא שמחנו באף חג פורים שקדם לו. שום מסיבת בריכה עם
מיליון כוסיות, לא משנה אם גופינו הושפע מחומר זה או אחר, לא
מתקרבת למה שהלך שם.
החופש הזה לשמוח בלי גבול, היכולת להעביר את השמחה הזאת בלי
בעיה ממקום למקום. לרדת מהאוטו ובשיא הקלילות לרקד אל מול
זוגות עיניים משתאות בפליאה. עיניים שאט אט נדלקות ומעירות את
בעליהם הרדום. היתה זאת המסיבה הגדולה ביותר שאירגנו. אוטו,
מוזיקה ומספר חברים שהרקידו את כל העיר.
לרגע לא חשדתי שזה עשוי לקרות אך הבוקר שלמחרת לא היה זהה לאף
בוקר שאני זוכר והזכרון שלי מתחיל בערך מגיל שלוש וחצי.
אמנם העיר לא דיברה אודותינו ושמנו לא פורסם בעיתון אך לא
יכולתי לשוב לעיסוקי השגרה.
את המערכת החזרנו לאותה פינה מעלת אבק ואת ה-GMC החזרתי לדוד
שלי. מאמא שלי הבנתי שהוא לא אהב את הסטייל החדש של הרכב ומילא
את פח הזבל של אחד הקיבוצים בערימות של סמיילים ומשפטי חוכמה.
השתלשלות האירועים מאותו יום ואילך הביאה למצבי זה בו אני פונה
אליכם. מאותו יום פגשתי באנשים חמים שהאירו את דרכי, שימחתי
המוני אנשים והתמלאתי כוחות שנעדרו בעבר.
שלא תטעו - לא חבשתי כיפה, לא שיניתי את מתכון הקבבונים
ביוגורט שאני כה אוהב ולא דאגתי להתקין מזוזות בפתח ביתי.
לכאורה בשגרת חיי לא הורגש שינוי.
אך השינוי היה עצום.
מקור כל פעולותיי הגיע ממנה. לאחר אותו לילה, ברגע של עפיצות
מול המסך היא פנתה אליי. תחילה סרבתי להאמין באמיתות הדבר.
הזוי מדי, כך חשבתי, אך המשך הדו שיח על גבי מסך המחשב הגביר
את סקרנותי. מילותיה היו כה מדויקות ונשמעו כאילו יצאו ממוחי
שלי.
כל מה שכתבה נחת בדיוק במקום המתאים. למראה פניה במצלמת
האינטרנט ובעיקר למשמע צחוקה דרך רמקולי המחשב החומות קרסו
ונשביתי כמעט לחלוטין.
כעבור מספר שעות כבר נשביתי לחלוטין. היא סיפרה לי שחיפשנו אחד
את השני לאורך זמן ושיתפה אותי בדבר המהפכה. מאותו רגע לקחתי
חלק פעיל במהפכה ובכל מעשיי הפצתי את דרכנו.
המהפכה תושלם בזמן הנכון וכל מי שרוצה לדעת אם הוא כבר חלק
מהמהפכה צריך לספור כמה חיוכים חייך במהלך היום או כמה חיוכים
זכה לקבל מאנשים שפגש. לא מאמינים? תנסו...
נוסחא פשוטה לאללה