עומדים ברמזור, כולם על קוצים.
התנועה חולפת לפנינו, אצים רצים.
האדום כבר קיים אך אחדים עיוורי צבעים.
הצבע לא חשוב, העיקר שעוברים.

שאגת הזינוק מסמלת... ירוק.
פורצים קדימה, זה הזמן לשעוט.
כולם בנתיבים, משפרים עמדות.
לאחד אצה הדרך, בין רגע הוא רחוק.

מאיצים את המכוניות עד צאת נשמתן.
עוקפים מימין ומשמאל, לא חושבים מסוכן.
אתה נוסע כחוק, ממש מטרד לכולם.
צופרים ומהבהבים סביבך, מאיימים, אין זמן.

עם הטור המשתרך לא כולם משלימים.
נוסעים בשוליים, מבצעים מעקפים.
תמרורים וסימונים הם מבחינת המלצות.
הסכנה אורבת בפינה אך לכולם בטחונות.

במכונית ברכת הדרך, מיני קמעות ולחשים.
בצמתים תרמו לאברך ובין רגע הפכו לקדושים.
הסכנה מהם והלאה, בכך כולם בטוחים.
דבר לא יעמוד בדרכם, הם מלכי הכבישים.

מה חושבים אותם קורעי מסלולים?
כי לעולם חוסן, לעצמם ולאחרים.
העדר החינוך הלקוי הוא כנראה מקור הסילוף.
הנהג במכונית חושב עצמו, לעיתים, אלוף.

המציאות לעיתים נוראה ומהתלת בנוסעים.
בכבישים יש חוקים אך אלו נשחקים.
אכיפה וחינוך רפים מחייבים עירנות וחושים דרוכים.
היזהרו במיוחד מאותם פרחחי דרכים.