סיפור אמיתי שגרם לי להבין כמה שהדרך בה אני חי לא באמת תתן
לי לחיות בדרך בה אני רוצה.


ב-05:00 יוריק העיר אותי, קום, צריך לצאת לרעות את העזים.
הייתי כל כך עייף, עד שעה שתיים בלילה ישבנו, ניגנו, והבטנו
בכוכבים.
כשחזרנו מהשדות הגיע הזמן לאסוף את הביצים כדי להכין ארוחת
בוקר, הדלקנו מדורה, שמנו עליה מחבת עם שמן שסחטנו מעצי הזית
ובישלנו ארוחת בוקר.
יום רביעי היום, אמורה להגיע לחווה המשאית עם מי השתייה, מי
המעיין מצוינים לרחצה אבל פעם בשבוע מגיע מיכל גדול של מי
שתייה.
שלוש המשפחות שגרות בחווה יצאו לכמה שעות אני ושלושת העובדים
האחרים היינו צריכים לטפל בחווה לבד.
בסוף יום עבודה שכלל לצאת פעמיים עם העזים ולסיים את הבנייה של
הבאר קטפנו כמה דובדבנים שישמשו מחר להכנת ריבה ופרחים של
קנאביס, עישנו אותם והלכנו לישון תחת עצי השיטה, לכל אחד מאתנו
היה עץ, שתחתיו שמנו את כל רכושנו ותחתיו גרנו.
רחוק ממכוניות, רחוק מבניינים, ישבתי והבטתי אל עבר ההרים
שהקיפו אותנו, יכולתי לחיות ככה עד יומי האחרון.
להתעורר לקול העזים, להירדם לרשרוש הענפים של עץ השיטה.
למחרת חזרתי הביתה, היה לי תור לאורתודנט וחוץ מזה גמרה לי
הבטריה בפלאפון.