אם במקרה אני פוגש מישהו - שלא מבין אותי וחושב שאני תינוק,
לאנשים כאלה, שאני לא יכול לסבול - אני מספר את הסיפור על האיש
הכחול:
פעם, בעיר אחת, גר איש אחד, איש כחול. הוא גר בדירה כחולה עם
דלת כחולה וחלונות כחולים. הוא היה נשכב כל לילה במיטה הכחולה
שלו, נרדם מול סרט כחול וחולם חלומות כחולים. היו לו אשה כחולה
וילדים כחולים והוא היה הולך להסתכל על הקברים שלהם פעם בשנה.
יום בהיר אחד הוא קם בבוקר, לבש את המדים הכחולים שלו, נכנס
לניידת הכחולה שלו ונסע אל יונתן גפן.
בדרך הוא הפעיל את האורות הכחולים שלו, שם קסטה של "שליחי
הבלוז" והסתכל דרך החלון על השמים הכחולים. זה היה יום יפה.
הוא חנה בכחול-לבן ליד הבית של יונתן גפן, הכניס כדורים לאקדח
הכחלחל שלו והוציא סיגריה מקופסא של וינסטון כחול.
הוא הדליק את הסיגריה, מילא את הניידת בעשן כחלחל ונזכר איך
פעם יונתן גפן הבטיח לו שהוא יככב בסיפור משלו ושיהיו לו כסף
ומעריצות כמו לאיש הירוק. הוא נזכר איך הוא חיכה וחיכה עד
שאחרי כמה זמן יונתן הפסיק לענות לטלפונים שלו. בסוף הוא
התייאש והתחיל לעבוד במייקרוסופט עד שגם הם זרקו אותו אחרי
שגמר לתכנן את המסך הכחול. אחרי זה התגייס למשטרה. לאיש הירוק
היה מזל שהוא במילואים.
האיש הכחול כיבה את הסיגריה ויצא מהניידת.
הוא דפק על הדלת של יונתן גפן אבל לא הייתה תשובה.
האיש הכחול פתח את הדלת, שלא הייתה נעולה, ונכנס. באמצע הסלון
הוא ראה את יונתן גפן שוכב בתוך שלולית אדומה. לידו עמד איש
אדום, מחזיק סכין אדומה.
האיש הכחול הסתכל על האיש האדום, הרים את האקדח וירה בו.
פעמיים.
"סיפור אחר בתחת שלי".