אל השקט הנחרץ בחדר של הילד שלי.
מלחמה בלי כידון תיקח אותו
הוא יטוס עטוף בגלימת נעוריו,
בחיוך, היישר אל חיקה.
אני מתכוננת לבדידות הגדולה
ואולי אל הילד שאף פעם לא היה.
אני מתנבאת באור בן ערביים:
הנה אבא
הנה אמא
אני ביניהם - בינתיים.
חבוקים מול שמיים,
מתנפצים והולכים.
אור גדול ינגה פתאום
הם ילכו. הם ילכו.
בזמן הנכון, בזמן הנורא.
ואני - כבר לא נערה,
מתכופפת כאן בצל היגון
וכל זה אפילו עוד לא קרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|