זחל הגאונות מפריע את שלמות הנפש.
אדם לא נולד משוגע, הוא "מתפסח" בתהליך ארוך וכואב.
אני לא מדבר על אדם שילדו נורה לנגד עיניו, או על אשה שמותקפת
בביתה ונאנסת, שכאן אין תהליך, זהו מיתר שפוקע.
ברגע אחד השלמות קיימת וברגע השני, רסיסים ושברים.
זחל הגאונות בוקע ומתחיל לכרסם בבשר הרך. בהתחלה הוא קטן
מאוד, בלתי מורגש, ורק לפעמים, ברגעים בודדים, אפשר להבחין
בסימן חיים. הזחל גדל, וכשאתה לבד, ומסביב דממה, אתה יכול
לשמוע אותו, את זחל הגאונות, מכרסם ומכרסם, משאיר אחריו תעלות
של חלל ריק, וקולות הכרסום מהדהדים בתעלות, ולפעמים זה קשה,
קשה מנשוא.
זחל הגאונות גדל, ואולי יהפוך לפרפר, לא לפני שכרסם ללא
הכר את תפוח השפיות.
ועכשיו?
עכשיו אתה משוגע.
והגאונות?
היא איבדה משמעות של ממש. |
