מחפשת שברי זכוכיות צבעוניות בסמטה מנופצת, קוראת כתובות על
הקיר ובוחנת חתולי אשפתות.
פורקת את נטל יופיה בחושך המוחלט, הקירות האפלים סוגרים עליה
בשקט.
ריחות של גועל מרחפים, סובבים שמיים נטולי ציפורים.
היא רוכנת לאספלט הרטוב, הגשם פסק לפני שעתיים. שלוליות קטנות
הצטברו, הציפו, כבשו קצת מהשממה העירונית.
מושכת סדינים מחבלי כביסה וגוררת אותם.
הלובן משחיר, נרטב, נכלם.
מתעצבת מהשתיקות מחרישות האזניים ששורות בכל. בין שקיות
משומשות ובקבוקי שתייה שהתרוקנו.
היא רחוקה, לא הכירה, ואני, לא הספקתי...
לא העברתי ידי בשערה. לא שאפתי לקרבי את נשימותיה. מחשבותיה
חמקו מתפיסתי. שמעתי את שאמרה, כשאמרה. וכשלא עניתי, ברחה לי.
ונעלמה.