יש כאן רגע כמו אביב כואב מאהבה,
כמו פרח שהצוף גודשו להתפקע.
והמחט חודרת בפינת הברך, במקום בו הבשר עדין
והעור רך.
צביטה קטנה וקטלנית בקימור הענוג והסודי שרק אתה מכיר.

עוד מספר זז במנעול הקוד הפנימי וקליק  נשמע,
וקול דממה דקה.
והנה אש,
והנה מים רבים וגועשים,
והנה רוח גדולה וחזקה,
והנה מטח לבה מבעבעת,
והנה שיסופי גרונות, וקילשונים ננעצים, וקילוחי דם דקים
ואיברים קטועים.
וקול דממה דקה.

אחרי החושך הגדול ביותר מפציעה קרן חדשה של אור שמש,
ומבין ההרים היא פוגעת בך ועושה את גופך לעין מנסרה,
ששוברת את האור לשלושת צבעי היסוד,
שעושים אותך אדם.