אם נתנו לך מכתב זה את כנראה נמצאת במשרד הקבלה והמיון. את בטח
מבולבלת וקשה לך להבין איך קרה לך דבר כזה באמצע החיים.
וכאן אני נכנס לתמונה, אהובך לשעבר, את עדיין זוכרת אותי
בכלל?
זה התחיל (או יותר נכון-נגמר) בשנה שעברה, כשהאוטובוס התפוצץ,
זמן מאוד קצר, אם זכור לך, לאחר שהשתחררתי מהצבא.
כשהגעתי לפה, בתחילה, בדיוק כמוך, הייתי מבולבל וכועס על כולם.
ניסיתי להבין למה הבוס הגדול עשה לי את זה ולמה זה הגיע לי?
התשובות ניתנו לי זמן קצר לאחר מכן, שכן, הבוס הגדול מדבר עם
כל אחד חדש שנכנס לפה.
את מבינה, לכל אחד מאיתנו יש מלאך שומר, או שלכל אחד מאיתנו
צריך להיות מלאך שומר. אם הוא או היא היו הנשמה התאומה שלך
בחיים, אז כשהם נהרגים הם הופכים מיד למלאך השומר שלך.
במקרה שלא היו לך נשמות תאומות או שאתה נהרגת לפניהן, הבוס
הגדול שואל את שאר המלאכים מי רוצה לקבל אותך תחת חסותו ובכך
הופך למלאך השומר שלך.
מסתבר שבמקרה שלי אף אחד לא רצה להיות המלאך השומר שלי...
וכך נהרגתי כמו רבים אחרים בעקבות "שמירה לקויה" תרתי משמע, או
"חוסר שמירה".
כשהגעתי לפה, הבנתי מיד שאני הופך להיות המלאך השומר שלך, בלי
שאלות בכלל; קמתי שעה לפני שהתעוררת והלכתי לישון שעה אחרי
שנרדמת. בכל בוקר הייתי רץ לבוס הגדול שיסדר לי הזדמנות להגיע
אלייך בתור משהו, מישהו או מישהי, ואציל אותך כל פעם מסכנה
אחרת האורבת בפתח.
את זוכרת את הכלבלב הקטן שפגשת ליד הצומת ברחוב?
זה הייתי אני. אילולא עצרת וליטפת אותי באותו זמן היה עובר רכב
אשר היה פוגע בך והורג אותך...
השבועות הפכו לחודשים וראיתי אותך מתגברת על הכאב, כאילו לא
היה כלל וכלל. אחרי חודשיים מצאת לך את הבחור הזה שעושה לך רק
רע, והתחלת לחייך, כאילו לא הייתי קיים בשבילך מעולם!
את זוכרת כשעוד שנינו היינו בצבא?
איך אמרת לי באותו זמן שאם יקרה לי משהו את לא תתגברי לעולם?
אני ניסיתי לבלוע את זה, להחליק, ניסיתי לראות את הצד הטוב של
כל העניין, והוא לראות אותך מאושרת וממשיכה בחייך.
אז נשכתי שפתיים ועדיין קמתי כל בוקר מוקדם, טוחן שעות על גבי
שעות של עבודה, מגיע לבוס הגדול מזיע אך עם חיוך מסופק על
השפתיים, לא מוותר עלייך...
עד שהגיע הרגע שלא יכולתי יותר, אותו יום חתונה, שבו צנח לבי
ארצה, את חייבת להבין שמאותו הרגע כבר לא הרגשתי יותר המלאך
השומר שלך, הרגשתי סתם עוד חייל בשמירה קשה השומר כבר שש שעות
מתוך שמונה וחושב רק על הבית, ועל שינה מתוקה ונינוחה,
ודיבורים על הגנת המולדת ושמירה על ה"חברים שלך" כבר לא מזיזים
לו בכלל.
מאותו הרגע, אהובתי, הרפיתי, לא יכולתי עוד...
באותו היום ממש, הלכת לקניון האהוב עלייך, ואני?
אני לא הייתי שם יותר בכדי להציל אותך, רק הסתכלתי מלמעלה,
ראיתי איך הבוס הגדול "מסדר עניינים" עם איזה מלאך המחופש
לשאהיד, ראיתי איך גם את, כמו האחרים, חשופה לגמרי, שברירית
לחלוטין, והדבר היחיד שיכול לשמור עלייך הוא אותו בן אנוש
לשעבר שפעם אהבת. ראיתי אותך מתפוצצת לי מול העיניים...
ורק הבוס הגדול יושב לו במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו וכו'...
רק הוא באמת ובתמים נותן לי ולשאר המלאכים השומרים האחרים, בני
אנוש לשעבר, להחליט על מי אנחנו רוצים לשמור ואת מי אנחנו נציל
ע"י כך.
המצחיק הוא שאנחנו אלה שלא רוצים לשמור עוד, אבדה תקוותנו, הרי
איך אפשר לשמור עליכם שם למטה כשכל הזמן שומעים רק תלונות? רק
צעקות? רק קללות? מה שאנחנו רוצים זוהי רק מילת תודה, לא יותר
מזה...
בכל אופן, עברו מספר ימים מאז, וייקח לך קצת זמן עד שתגיעי
לכאן אבל בסוף תגיעי, כמו כולם, כמוני. וגם לך הבוס הגדול יפנה
את אותה שאלה, וגם את כנראה תבחרי באותו בחור הזה שמתאבל עלייך
שם למטה.
אבל אני מבטיח לך, אהובתי הישנה, גם לך זה יימאס מאוד מהר...