כקבצן בפינת הרחוב,
עמדתי ואספתי חיוכים מעורטלים
בעוברם לידי במקרה או שלא במקרה.
ואני פרשתי רשת,
ומשם מלקטת מילים כמעשים
ותולה את נפשי בתוך המילים.
וצווחת משמחה על כל מילה
שעוטפת אותי בחיים חדשים
שנולדים, מצטחקים ונעלמים.
כמו אורות קטנים הניצתים לשניה וכבים
ומשאירים את נישמתי כמהה לעוד.
רועדת משמחת הריגוש,
שרויה תחת וילון ניצוצות
של חתיכות חיים מזהירות.
אינני יודעת האם לצחוק?
האם לבכות?
האם לצפות?
לעוד?
ושוב הקבצן הנותר על משמרת הפינה
ולפעמים הפינה שוממה.
היא פינת הנפש השוממה, מוצפת
בשמחה ועצב ביאוש ותקווה.
וידי מושטת לכל עובר, המוכן
להטביע בי את מעותיו הקטנות.
ואני עומדת אסירת תודה
ושוב עם חיוך על פנים שאינם מחייכות
ומודה בשקיקה על כל מבט
נגיעה, אמירה
Xפתוחה לקראתך ברא אותי אלוהים
פתוחה ומוכנה לקלוט אותך בתוכי
ותוכי כאבן לוהטת,
אבן לוהטת הפוגשת את השיש הקר.
צעקה מתמלטת ברגעי תשוקה,
צווחה של חיה המתנפלת על טרף.
נפשי נזרקת בגלים החזקים,
כקליפת בוטן שדופה,
אתנדנד על גלי התשוקה.
בלא יכולת למצוא כל עוגן.
ואיברך יהיה לעוגן לרגע
ומיד התחלף בסערה ים
על גליו המתנפצים בתוכי
ומנוחה לא אמצא,
אלא כשאתה בתוכי
ותוכי ילפות אותך
ולא תצא
ולא תיכנס
ותישאר לנצח
כך שוקט בתוכי הנסער
המייחל לך
כשכולי כפצע שותת דם.
לקראתך לפניך
וידי על אצבעותי הדקות
אוחזות בך כקוצים עדינים
נעוצים בבשרך .
ואתה צועק ולוהט מתשוקה
ואני אתבונן בעיני הלא רואות,
אתבונן לתוך נישמתך
ואשמע את איבחות נישמתך
מתנפצות על צווארי.
אני כגוש קרח לקראתך
אמס לאט ואבכה את דמעותי שאינן
ואשמח על חיי שניתנו במתנה
חלקיים, קיימים, קיימים.
ואתה כל כך בלתי מושג
כל כך רחוק ולוהט על גופי הקר.
וכך אשכב בארון המתים
ופרחים ירדו עלי כגשם
וארגיש או לא, עלים צורבים של סרפד
נוגעים בנישמתי הצרובה מרוחות מדבר.
ואהייה תחתך למירמס גלגלי מוחך
שאינם נותנים לי מנוח.
כי אני נעה בין מציאות ודמיון
ולא יודעת היכן אני נמצאת
האם אתה קיים בביתך,
או רק בדמיוני הקודח, הלוהט
באלפי תשוקות ולופת אותך
שוב ושוב לתוכי.
עוטפת נעטפת
עטפת אותי בשקרי אהבה
של קורים קיימים ואינם.
ואני בשקיפות של צעיף מלמלה
גופך אלפף לאין קץ.
מערומינו כוסו ניצוצות,
הבהוב של נורות נדלקות וכבות.
ואני לקראתך מקושטת אצא,
במחול של תשוקות שאינן מתממשות.
אלכוד חיוכיך בטווית קורי
כעכבישה מצפה לטרף
בדומיה אחכה לך, הנלכד בתוכי,
ואותך אעטוף אאסוף.
בחיוך על פני עוטפת נעטפת,
אשרוד ימים שארכו ללא קץ.
אחיה יקיצה, שינה, אמתין
למתנתך השקטה הסוערת.
בסימטה אפלה אחכה,
החושך יהיה למיסתור.
ניצוצות נידלקים יעוורו,
יסנוורו מחשכי נשמותינו.
בראשינו נחוג את שמחת
יש ואין , אין ויש, מתנת
מחול של שקרים,
ככוכבים ניצתים וכבים.
