מתאפקת נאבקת לא מוותרת
נשמרת מכל פיתוי, מתפתלת
עוד יום עובר - לא אוכלת
עוד ארבעה עשר יום אוכל - חוזרת ואומרת
חיוורת, שורדת את היום בשתייה
נלחמת במחשבות, בליחשושים
באנשים - שומעת רק את עצמה
נקרעת
פוחדת לחזור - לא מוכנה להפסיק
לא מסוגלת גם המצפון מציק...
עוד עשרה ימים
שורדת כל כך יפה
בוכה מול המראה
בוכה ולא מראה
שמחה מבחוץ, כואבת מפנים
להיות רזה, להיות יפה
נקרעת בין התשוקה הכואבת
מתעלמת מהערות החברים
עוד שישה ימים
והכל יהיה טוב, תוכל לחזור לשיגרה
לאכול, לחייך, לאהוב את החיים
לחשוף את גופה המהמם לעייני הקנאים
מרירה וכואבת אינה תצטרך
לשקר עוד ולהעמיד פנים
עוד יומיים
לא חושבת, לא רואה
מטפסת על קירות, מחזיקה נשימתה
שורדת לא שורדת,
נקרעת בין מצפון לזעקה שקטה- בוערת
נעלמת בין צללים של חלומות
רק עוד קצת...
שומרת על חיוך כלפי חוץ
מתפתלת מכאב, נחלשת מיום ליום
לא יכולה לעצור, מתקרבת לתהום
פוחדת, לא מדברת
לא יכולה לחשוב
נאכלת ע"י מצפונה
נבלעת בבור עמוק של לטאות המאיימות להכניעה
בורחת לתוך בועה לא רואה, לא חושבת
המקום היחיד שבה לא נשפטת
ארבעה-עשר יום של עינויים
בהם נלחמה על על החיים.

13/01/2004