אני אומרת לך לעצום עיניים,
מבקשת שתסמוך עליי... שלא תדאג.
מספרת לך כמה שבזמן האחרון אני מרגישה קרובה יותר,
כמה שאני מחבבת אותך, ורוצה אותך קרוב.
מתקרבת אליך, כל כך קרוב שאני מרגישה אותך נושם,
ואת הלב שלך פועם במהירות...

אתה מדבר, ומדבר, ואני שואלת מה אתה חושב עכשיו,
אתה מספר לי על התנועה, על פעילויות... אתה מספר לי על
חלומות,
אתה מספר על כל דבר שיש בעולם,
ומשאיר שאלה תלויה באויר - על מה את?
אם ידעת... אני מחייכת בביישנות,
ומספרת לך כמה שאני מרגישה פחדנית,
כמה שאני מרגישה שאני בורחת מדברים במקום לתפוס אומץ,
מספרת לך כמה חבל שאני לא עושה את מה שאני רוצה,
כמה חבל לי שאני שותקת.
אתה מבקש לדעת בקשר למה אני שותקת,
למה אני כל כך פחדנית.
ואני מתחילה להסביר, שמשהו בפנים עצר אותי,
ושאני שותקת בקשר למה שעובר עלי...
שאני רוצה לדבר, שאני רוצה כבר הרבה זמן להגיד...
כמה שאני מחבבת אותך, כמה שאני רוצה אותך קרוב.
ושוב אני מתקרבת אליך, ומרגישה את הנשימות שלך,
את הלב שלך פועם במהירות...

אני שולחת לך הודעה, אתה עונה מיד,
כאילו רק להודעה הזאת חיכית, ואני מאוד מקווה שרק לזה חיכית.
אני מבקשת לפגוש אותך, ואנחנו נפגשים איפשהו...
רחוק מכולם, רחוק מאנשים מציקים, רחוק מהרעש, רחוק מהכאב,
אנחנו נפגשים ואני רואה בעיניים שלך, שאתה מרגיש כמוני.
אני לא נותנת לעצמי להראות את זה, אולי זה עדיף - אני חושבת,
אבל בסופו של דבר נכנעת, גם אתה נכנע...
אני מתקרבת אליך, מרגישה את הנשימות שלך, את הלב שלך פועם
במהירות...

וכל פעם,
אחרי מחשבה כזאת. אחרי רגש כזה,
אני שוב מרגישה איך אני חוזרת לעצמי,
ואיך אני שוב נמצאת רחוק ממך,
במיטה שלי, לבד... פשוט חולמת.

(14.7.05)