[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ביום קיץ קר בארץ זרה (לא משנה איזו) על פסגת הר (לא משנה
איזה) נחו להם אני והוא מיום טיפוס קשה ומייגע יחד עם עוד כ-50
מטפסים אחרים ממגוון מדינות העולם.

בין המטפסים היו עוד זוג ישראלים צעירים שהגיעו אחרי צבא, הודו
והרבה פטריות, שני ישראלים מסטולים ומבסוטים מהחיים. הצרה
היחידה שנחה עליהם ויצרה עננה כבדה סביב חייהם הייתה - פמלה,
טרמפיסטית קנדית צעירה וחמודה למראה שנסעה אייתם באוטו במשך
מס' ימים.
באור בוקר ראשון, כשאויר הקיץ הקר פינה את מקומו לענן גשם כבד
על פסגתו של הר מסוים במרחבי ארץ מסוימת, חיכו להם שני מטפסי
ההרים אני והוא בתקווה נואשת שהענן יעבור ויפנה את מקומו
לנופיה המרהיבים של אותה ארץ. בינתיים אני והוא יכלו לשמוע,
כמו כל שאר המטפסים, את הריב החמור שהתפתח בין זוג הישראלים
האחר לצרתם - פמלה, הריב ערבב את מיטב אוצר המילים הישראלי
ואמנם פמלה לא הייתה ישראלית והבינה רק מספר מועט של מילים
בעברית, אך לא צריך להבין את כל השפה בשביל לדעת שהשם שלה
מקושר כנראה לכל מיני אקטים מיניים, מכיוון שלא היה שום חמור
או אף אחד מבני משפחתה על ההר הבינה פמלה שהזוג כנראה מדבר על
מצבים ציוריים שמטרתם לרמוז לה על משהו ולא הצעות לניסיון
בלילה הבא. אחרי חצי שעה ארוכה של חילופי "הצעות" שלא יבישו
שום סרט פורנו, הבינה פמלה שהגיע הזמן להחליף טרמפ וזוג
הישראלים המסוממים היו מאושרים וחופשיים מצרות.
סיפורנו היה צריך להסתיים כאן, אבל עם עוד יומיים למסלול
המייגע בחזרה לציביליזציה וקנדית חמודה למראה שמחפשת טרמפ...  

החיים לא כאלה קלים.

מאוחר יותר באותו יום, לאחר מס' שעות והבנה שענן הגשם לא יעלם
עד שלא ילכו בתוכו, יצאו אני והוא הנחמדים לתוך הענן הגשום
בתקווה להגיע לתחתית ההר עם לפחות תמונת נוף אחת מהפסגה. לאחר
עוד אי-אלו שעות של הליכה על פסגת ההר, ראו הישראלים שלנו נערה
חמודה למראה - שיער חום ארוך וגלי, מבנה גוף צנוע אך מרשים
יחסית לגובה הנמוך מעט מהממוצע, עור לבן וחלק, שפתיים דקות אך
תמיד מעוקלות לחיוך ועיניים חומות וגדולות. בהחלט לא מיס עולם
אבל גם לא אחת שהיית מסרב לבלות איתה ערב סוער במיטה. הבחורה
החמודה ענתה לשם פמלה וברגעים אלו היא הלכה לבד, מפוחדת מהגשם
ומהראות של מטר וחצי קדימה כשתהום של כ-200 מטר משני צדדיה.
אחרי שיחה קצרה בינם לבין עצמם הגיעו אני והוא למסקנה שפמלה,
ללא ספק, חמודה ומאוד חברותית. אחרי ששמעו את גרסתה למריבה
הגדולה של אותו הבוקר והשמצותיה על זוג הישראלים המסומם,
החליטו אני והוא שהבחורה המסכנה הייתה צריכה לחוות חוויה לא
נעימה ונפגעה מאותם ישראלים, מחשש שיפגע שמם הטוב של כלל
הישראלים, ומכיוון שזה תמיד טוב להיות נחמדים לבחורה חמודה
שצריכה עזרה ואולי... תעזור להם אח"כ, מיד הזדהו איתה והתנצלו
על התנהגותם של שני הישראלים המסטולים.
לאחר יום קשה של ירידה והליכה בענן גשם כבד, שכמובן התפזר עשר
דקות אחרי שהם כבר ירדו מהפסגה, ובילוי עם פמלה החמודה, הגיעו
אני הוא ופמלה לבקתה נוספת ובה אותם 50 המטיילים מהלילה
הקודם.
במהלך הכנת ארוחת הערב ולאחריה ישבו אני והוא יחד עם עוד מספר
מטיילים שפגשו וכמובן - פמלה. שיחה שוטפת ומעניינית התפתחה
בתוך קבוצת המטיילים הקטנה ובמהלכה התגלה לפמלה שאני והוא הם
בעלי רכב עם מקום לעוד אנשים ומתכננים לנסוע אחרי הטרק לכיוון
צפון של אותה ארץ ירוקה. בו בזמן נגלה לאני והוא שפמלה אכן
"נזרקה" ע"י שני הישראלים המסטולים שעמם נסעה עד כה, ועכשיו
היא במצוקה למצוא טרמפ לכיוון צפון של אותה ארץ מיוחדת. כל
הקבוצה הקטנה של המטיילים הסכימה ביניהם שיהיה זה רעיון נפלא
שפמלה תצטרף לאני והוא, הרי היא חמודה וזקוקה לעזרה. לאחר עוד
אי אלו דיבורים, סיכומים ותוכניות החליטו אני, הוא ופמלה לסיים
את הטרק כמתוכנן, להיפגש לאחריו ולהמשיך ביחד לכיוון צפון ...
"עד שיתפצלו דרכיהם".

המשך הטיול היה קיצי ונחמד, השמש צייצה, הציפורים זרחו ובתוך
יער עבות הלכו להם שלושת המטיילים. בסוף הטרק הארוך והמייגע
חזרה פמלה לאכסניה שלה בעוד אני והוא פנו לאכסניה שלהם  להתרחץ
ולאכול. אחרי שהתאוששו מהטרק נפגשו אני והוא עם חברתם החדשה
לטיול - פמלה.
מאוחר יותר באותו יום יצאו אני ופמלה לטיול קצר על עוד גבעה,
הוא , עדיין עייף מהטרק, נשאר באוטו לנוח. אני ופמלה עלו לפסגת
הגבעה במשך שעה ואז נעצרו שם בזמן שפמלה חקרה כל עץ וסלע,
ולקחה מהם תמונה או שבע-עשרה למזכרת. כפי שהיה כתוב בשלט הסתבר
שחיפושית הקורילו, חיפושית כל-כך נדירה שהיא נמצאת רק בכל מקום
בעולם בערך, החלה לקונן מתחת לסלע אחד ולמרות שלא ראו כלום חוץ
מסלע, הרי הקינון התבצע מתחת לסלע, מכיוון שהיה שלט עם הסבר
מפורט על החיפושית החליטה פמלה לעשות לחיפושית (או לפחות לסלע
מתחתיו היא קוננה)  בוק שלם ולצלם אותה מכל כיוון אפשרי, כך
הפך מסלול של חמש דקות על הפסגה למסע מפרך של חמש שעות. אם
תמונה אחת שווה אלף מילים אז פמלה כתבה את כל סיפור החיים של
הגבעה הזו עם המצלמה שלה (ותאמינו לאני זה היה סיפור ארוך
ומשעמם). לבסוף ירדו אני ופמלה מהגבעה, פגשו את הוא והמשיכו
ביחד בנסיעה תוך כדי תנועות לא פוסקות מצד לצד במושב האחורי של
פמלה שנעה מחלון לחלון בניסיון לצלם עוד תמונות בזמן הנסיעה,
הרי זמן שלא מצלמים בו הוא זמן מיותר ומכיוון שהיא לא ליד ההגה
החליטה פמלה לנצל זמן זה כמיטב יכולתה.
מכיוון שלא היה רדיו או כל אמצעי מוזיקה אחר ברכב, נכנסה פמלה
למצב רפיט והשמיעה כל הזמן את שני הסיפורים היחידים שהיא הכירה
ושלא היו מעניינים מספיק מלכתחילה. למזלם של אני והוא הסיפורים
היו באנגלית ומכיוון שאנגלית היא לא שפת האם שלהם הרבה יותר קל
להתעלם מהשפה ומהדובר (הקוראים מוזמנים לנסות).

במצב זה המסוגל לגרום לכל אחד לאי-שפיות זמנית ולרצח עברו להם
יומיים, ואז...
רצה הגורל ונפלה המצלמה של פמלה למים. בכתה פמלה וקיללה את
העולם, איך יכל לעשות לה את זה הקדוש מכולם?! במשך שעה ארוכה
ישבה לה פמלה ובהתה בדמעות בגופה חסרת החיים של מצלמתה, גורל
הפילים שבתוכה אינו ידוע אך ללא הרבה סיכויי הישרדות הוכרז כבר
כמת. פמלה לא ידעה מה גרוע יותר - 20 התמונות שנהרסו בפילים או
שהיא כנראה תאלץ להסתפק רק בשלושת אלפים מאה ארבעים ואחת
התמונות שהיא כבר צילמה? בזמן שאור השמש הולך ונעלם, אזרו אני
והוא את האומץ וכוח הרצון וניגשו למפלה בניסיון לנחמה ולהכניס
אותה כבר לאוטו כדי שיוכלו להמשיך עם הטיול, 'הטיול לא נגמר
בגלל שאין מצלמה' חשבו השניים, אך כמובן שמחשבה זו לא עלתה
בקנה אחד עם זאת של פמלה.
לבסוף העלה הוא רעיון גאוני, לפחות כך חשב בתמימותו באותו זמן,
הוא יצלם את פמלה עם המצלמה שלו וישלח את התמונות אליה כשיגיע
לארץ. מכיוון שלא הייתה לפמלה אפשרות טובה יותר ואחרי שעה גם
היא הבינה שהיא לא יכולה לשבת על סלע ולבכות כל חייה, עצבנית
אך פחות עצובה, הסכימה ונכנסה למכונית.

ענן גשם קטן אך שחור החל להיווצר מעל ראשיהם הפחות תמימים של
אני והוא, נצוץ של הבנה של בעיה אפלה שרק הולכת ומחמירה עם
הזמן, והזמן כמו שזמן עושה עבר לאט בצורה בלתי נסבלת בעוד פמלה
עצבנה והרגיזה יותר ויותר והבעות פני זוג הישראלים המסטולים
שנראו בזיכרון הרחוק, נראו כקצת פחות מסטולים והרבה יותר
מובנים.

בינתיים ללא מצלמה ומצוברחת מהחיים החליטה פמלה שללא הרבה כסף
שנשאר לטיול היא לא תקנה מצלמה חדשה ובמקום זה היא תנצל את
הצעתם התמימה של אני והוא עד תום.
לצלם בחורה חמודה על שבעים ואחת גשרים דומים עם אותו חיוך
מזויף ומעצבן ששניה אחת אחרי הצילום נמחק והופך למבט זועף
ועצבני שמתקהה במקצת רק בעזרת בקבוק הוודקה הצמוד שתמיד היה לה
ביד, זה אולי נשמע כחוויה מרתקת, אבל לאני והוא, שלכל מקום
שהלכו רדפה אותם פמלה בצעקות של "צלם אותי, צלם אותי", הייתה
הגדרה קצת שונה לחוויה המפוקפקת.
לעיתים תכופות הייתה פמלה נכנסת לחמש דקות לבנק להוציא כסף
וחוזרת לאחר שעתיים מחנות בגדים עם שבע שקיות מלאות כל טוב,
בזמן שאני והוא נוסעים הלוך ושוב בכל רחבי העיר בחיפוש אחר
עקבותיה ולאן היא נעלמה שהרי היא נכנסה לבנק ורק לחמש דקות
לא?! לא פעם דיברו אני והוא ברגעים אלו על האפשרויות לזרוק את
הציוד של פמלה לצד הדרך ולברוח כל עוד נפשם בם, אך המצפון הוא
כלא שממנו אי אפשר לברוח ולכן נשארו וסבלו אני והוא בזמן שהיה
אמור להיות הטוב בחייהם.

לאחר כשבוע של סבל ושום סימן לשיפור באופק, לפתע ברגע של חוסר
תשומת לב עקמה פמלה את רגלה על סלע חלקלק והתקשתה לצעוד עוד
בנופיה המרהיבים של אותה ארץ קסומה.
"זה נס מאלוהים" אמר הוא לאני
"למה אתה מתכוון? עכשיו אנחנו גם לא יכולים ללכת לטיולים
רגליים בגללה..." היתמם אני
" תסמוך עלי, אנחנו ופמלה - גמרנו."
"כל מה שאתה צריך בן אדם" אמר אני בפנים שואלות אך מלאות תקווה
"אני איתך לאורך כל הדרך"
פנה הוא לפמלה וכדי שלא יהיו אי הבנות בתרגום דיבר בשפת האם
שלה -
"that's too bad about your ankle, what are you going to
do?"
"I think I'll be o.k. By tomorrow's walk", ענתה פמלה.
"oh, it's pretty dangerous, why put so much stress on your
leg? You could make it permanent damage", המשיך הוא.
"you really think so?" שאלה פמלה.
"oh yes", התפרץ אני בדאגה הכי מזויפת שיכל לעזור, "it's a
well known fact that a twisted ankle should be rested for at
least two weeks".
"but I don't want to make you miss the walk because of me,
and I don't have time to rest and do the walk" נאנחה פמלה.
"well if you insist", מיהר הוא לקבל את ההצעה לפני שפמלה
תחזור בה, "we will do the walk and drop you before on our
way somewhere where you can hitchhike to the airport"
"well, I don't know..." החלה פמלה לחשוב שוב על כל העניין.
"you don't want to be disabled for life now do you?" שאל אני
ברטוריות.
"no, but..." ניסתה פמלה
"then that's your only option now, shit happens, don't make
it worse" התעקש הוא.
"well o.k." נכנעה פמלה, "you can drop me on your way
tomorrow".

באותו הערב הכינה פמלה לאני והוא ארוחת ערב מפוארת כאות תודה
על הטרמפ הארוך שנתנו לה.
באכסניה אחת (לא משנה איזה) בארץ רחוקה (לא משנה איזו) בה כמות
תרמילאים ישראלים גדולה, הכינה בחורה צעירה וחמודה לזוג
ישראלים ארוחת ערב מפוארת ומדהימה והאכילה אותם בכל טוב. למרות
זאת שני הישראלים, כפי שנצפו ע"י שאר אורחי האכסניה, התייחסו
אליה בקרירות מגעילה ויש שיאמרו אפילו בחוצפה.
אם אתם הייתם באותו רגע באכסניה הזאת אולי הייתם חושבים לעצמכם
'הנה זוג ישראלים מסטולים שמסיעים בחורה קנדית חמודה למראה
ומאוד חברותית והמניאקים האלה מתייחסים אליה גרוע. אנחנו
צריכים להציל את שמם הטוב של הישראלים ולהציע לה טרמפ. בנוסף
היא גם חמודה ואולי...'. למזלכם לא הייתם באותה אכסניה באותו
זמן ופמלה לצערה לא מצאה טרמפ טוב יותר מאשר להישאר עם אני
והוא שיסיעו אותה בבוקר למחרת עד צומת דרכים קרובה יותר לשדה
התעופה ומשם היא כבר תתפוס טרמפים.

למחרת הסיעו אני והוא את פמלה עד לאחת מהצמתים הנטושות
הראשונות שראו שהתאימה לתיאור הצומת לשדה התעופה. אי שם בארץ
מסוימת בצומת נטושה השאירו אני והוא את פמלה לבדה עם הציוד
שלה, מנסה לתפוס טרמפ.
בשירי "הביאו שלום עלינו" המשיכו אני והוא את דרכם תוך כדי
מחשבות הזדהות וצער על אותם אנשים שיאספו קנדית חמודה למראה
מאותה צומת נטושה. אבל למרות מחשבות אלו, אחרי סבל של עשרה
ימים וקיצור תוחלת החיים שלהם בכמה שנים בגלל עצבים וכעסים
מודחקים, הרגישו צמד החברים הקלה עצומה והמשיכו את טיולם ללא
הפרעות נוספות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא, אני לא מוכן
רק בלונדיניות
צבועות,
בשביל הנשמה שלי
מגיע לי גם
אמיתיות.
לא, ג'ינג'יות
זה לא תחליף
מספק, זאת
הנשמה שלי
לעזאזל, סליחה.

יעקב פופק מתמקח
עם השטן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/9/05 6:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
וויל בי בטר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה