עכשיו הכל נשמט
הקרקע לא רועדת
וריק גדול מילא את ההווה
היש המקומט
סומא כחפרפרת
נמוג אל תוך האין המתהווה
האין זה רק עפעוף תחושה
ולא יותר?
האם גאו בי מצולות הפחד?
אם כך או כך, עיני רואות כבר בהמיית רוחי
את הימים בהם איננו יחד
עכשיו את עייפה
אבל אינך מונחת
איני הכר עליו ינום גופך
החשיכה תאיר לי
מציאות שמתייפחת
האור יסתיר לי דוק של חיוכך
האין זאת כי חציתי את גבולות
טירוף הדעת?
אולי על אפס חטא אני מכה?
אם כך או כך, סתור ומסוייט אני כותב לך
את הקינה שבלכתך אבכה
קילפתי מעלי את עול עמל היום
ניגנתי לעצמי את קצב פעמייך
עכשיו אני מוכן ומבושם לספוג אותך
עכשיו הכי ברור
שנסגרו לי שערייך |
