בלילה של געגוע החלטתי לנסוע רחוק רחוק, אפילו עד עליך.
החלטתי להתמסר אליך לחלוטין, ללא חוטים וללא עכבות - עכשיו זה
רק אני ואתה.

בלילה מלא בהרהורי חרטה הסתכלתי על דמותך המנומנמת.
חריצי החלון שנשארו פתוחים מאירים אור רחוב על פניך החלקות,
מעוררות בי חיוך קטנטנן מתחת לשפה.
יודעת שכשאתה ישן הכל עוצר, ולא משנה מה יקרה - שום דבר לא
יכול לקחת את זה מאיתנו.

בבוקר עצל וממורמר אספתי את בגדיי.
זירזת אותי אל הדלת בעודך שומע את דיירי הבית מתעוררים.
חייכת אליי חיוך נבוך, ואני הבנתי את כל מה שנשאר להבין. נשקתי
לך לשלום, והלכתי.

בנסיעה הרחוקה רחוקה, בחזרה אל הקרוב והמוכר, נזכרתי שוב
בפניך.
ולמרות כל הגעגוע שהטמנת בי עמוק עמוק, שלא אוכל להגיע ולהוציא
אותו משם,
ידעתי שהגיע הזמן לנסות מקומות חדשים.