אני יודעת שקשה,זה לא קל.
אני יודעת שמציקים, אפילו בקשר למשקל.
אני יןדעת שיהיה טוב, עוד מעט.
אני יודעת שזה יעבור, לאט לאט.
אני רוצה לפרוח, לפרוש כנפיים.
אני רוצה לברוח, בלי לחשוב פעמיים.
אני רוצה לכבוש את העולם, להשיג את מטרותיי.
אני רוצה לטעום מהכל, לוודא מה כדאי.
ואיכשהו זה אף פעם לא מספיק.
ואיכשהו זה כל הזמן מציק.
זה שם, מאחורי הראש.
זה שם, גורם לי תמיד לחשוש.
אף פעם זה לא נותן מנוח.
אף פעם אין רגע דל למוח.
זה לא אחד פלוס אחד, זה תמיד יותר.
זה תמיד עשרים בריבוע, לא לוותר.
חשוב להשאר ממוקדת, במטרה.
חשוב להמשיך ללכת, כי אין ברירה.
כואב לי בלב, בנשמה.
כואב לי מאוד, בדממה.
לא פוצה הפה, לא אומרת כלום,
לא מראה סימן, כאילו לא קורה מאום.
איכשהו, נעבור גם את זה,
מתישהו, זה לא נורא כזה.