|
אדם גר בארמון.
תפארת האנושות.
רחב ידיים, עם נוף מדהים.
הוא גר ברחוב.
על הטיילת.
לבד.
אין לו כלום חוץ מ
פיסות זיכרון
של ימים טובים יותר.
ימים בהם - נשארה לו
טיפה דלה
של כבוד עצמי.
געגועים - לא לזמן
אחר בו ידע שובע.
לא לקורת גג עלובה.
געגועים - לא לעבודה, או למכונית.
געגועים -
להליכה בזקיפות קומה.
יושב שפוף, עייף
על ברכיו - כמו כלב.
בתנוחת עובר מוכרת
שאינה כבר מנחמת.
אין מי שיקשיב לו חוץ מ
אלוהים, בהנחה שהוא לא יצא לפנסיה.
ואיזה הלך מזדמן
שמוכן להקשיב ולו
למילה אחת
ודי. |
|
|
"אם אלוהים
קיים, מה שאני
באמת לא מאמינה,
הוא יבין שיש
גבול להבנה
האנושית.
הוא זה שברא את
הבלבול הזה, שיש
בו עוני, אי
צדק, חמדנות
ובדידות.
הכוונה שלו
הייתה מצויינת,
אבל התוצאות
עלבות"
פאולו קואלו
(ורוניקה מחליטה
למות) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.