עם שחר השכמנו קום ויצאנו להשתתף באירוע החשוב והמפואר, לכבודה
של זו שבזכותה אנו חיים ולה אנו חבים הכל-הגדר.
כשהגענו למרגלותיה, הנחנו את המנחות שהבאנו והכהן הגדול אסף
אותן, בירך את הבאים והודה להם. "בזכותכם נוכל לבנות עוד
מאתיים מטר!" הכריז בהתרגשות והאנשים הריעו בשמחה, כולל
החיגרים, הפיסחים והעיוורים וגם היתומים והאלמנות. כל אחד מהם
הביא את תרומתו והכהן רב החסד לקח מכולם, ללא אפלייה.
אחר כך נשאנו תפילה לשלומה. שהרי ידוע שרק בזכותה  מובטחים לנו
בטחון ושגשוג ורק בגללה אין ולא יהיו מחלות ועוני ושאר מריעין
בישין. כל אחד ואחד מאיתנו יודע זאת ולכן אנו מוקירים אותה
ונושאים תפילה לשלומה שלוש פעמים ביום. היא כבר מתנשאת לגובה
40 מטרים ועדיין מוסיפה לגבוה.
הבחורים הנאמנים שבונים אותה הם מטובי בנינו והם נושאים בנטל
הקשה בצנעה ובסיפוק ואינם מבקשים לעצמם דבר (רק מעט מקצת
מהמנחות). כל אנשי הספר והחוכמה שלנו יודעים לספר כמה טוב לנו
מאז שהיא קיימת וכמה רע ונורא היה קודם לכן, בימים האפלים כשלא
הייתה - איך היו חיינו חסרי משמעות והיינו מפורדים
ומסוכסכים,שלא כמו היום. הם גם יודעים להסביר לנו, לפשוטי העם,
מדוע במקומות מסוימים היא נבנית קרוב אל הקו שפעם חצה את
אדמתנו ובמקומות מסוימים לא ומדי פעם משנים את נתיבה; פעם אחת,
הקשה מאן דהו ושאל מדוע היא נבנית בצורה כזו. חייכו החכמים
והסבירו לו בשום שכל שישנם מיני אנשים בעולם שזוממים נגדנו ואל
לנו לשתף עימהם פעולה. מנהיגינו יודעים את מלאכתם וחזקה עליהם
שהם יודעים את כל רזי הבנייה והגיאוגרפיה, אמרו. האיש חייך אף
הוא וטענותיו נסתתמו; אין מערערים על דברי החכמים, לבד מקומץ
זעיר של פועלי עוון, שאף אדם ראוי לא שומע להם ולא בא בקהלם.
פעם אחרת, הייתה גם מי שערערה על כך שמאז קיומה יותר טוב ושאלה
לגבי אלה שחיים בצידה השני, אבל החכמים סייעו בידה להכיר
בטעותה (ואולי לא - כבר אין שומעים ממנה). מקובל לומר
במקומותינו שלערער על צדקת קיומה הוא מעשה שסופו חרטה מרה וכבר
נוכחו בזאת האנשים שהלכו בדרך הטועה. ולגבי אנשי הצד השני -
הרי הם אויבינו בנפש, כפי שיודע כל ילד אצלנו, ובכל מקרה עדיף
לא לעסוק בהם וצרותיהם כי, כמו שמשננים לנו חכמינו, הדבר יסיט
את תשומת לבנו מהשמירה עליה, על ראשית צמיחת גאולתנו, מה שעלול
לפגוע בנו ולהרוס את כל מה שהשגנו עד כה. בעצם, מאז שהוקמה
הגדר כאילו נעלמו וקשה לדבר על אנשים שאי אפשר לשמוע או לראות
אותם.  
בעודנו שומעים את הדיווח היומי כמה כבר נבנה וכמה עוד יבנה,
מביטים עליה באהבה וגאווה רבה על שאנו בכוחנו הדל השכלנו לבנות
אותה, מתבשמים מציורי הקיר האדירים עליה, שמפארים את נופנו
וחיינו, הגיח לו מצידה השני איש עם פטיש בידו. זה היה מפתיע
לאור העובדה שכבר לא ראינו זמן רב מישהו משם. נשימת כולם נעצרה
כשהחל להכות עליה בפטישו, אך  מייד תפסו אותו המגינים אשר
שומרים את סביבותיה. הפעם, היה ברור, לא תהיה מחילה - כי לא
באיזה דיבור זדוני מדובר, אלא במעשה שאין עליו כפרה ויהא צורך
בתגובה קשה, למען יראו ויראו (מה גם שהוא מאויבנו הנוראיים,
כפי שמוכיח מעשהו הנפשע)-ואכן, הוא הועמד עליה, על זאת שביקש
לפגוע בה ולחלל את כבודה והוכה בפטישו שלו, עד שנפל ולא קם.
בטרם נדם, צעק משהו על האנשים שחיים מהצד השני ועוד מיני דברים
תמוהים, אבל לא הקשבנו לו ולא יכולנו גם לשמוע אותו על רקע
קולם הרם והנפלא של הבולדוזרים והטרקטורים, שהמשיכו כל העת
לבנות אותה, את תפארת עמנו הקטן והאמיץ.