ואני מחכה, מחכה למשיח עם התובנה האינסופית,
התובנה שגדולה ממני במידות שאני לא יודעת להעריך.
אבל היא לא מגיעה, ואני ממשיכה לחפש...
מה מחזיק אותי כאן בעצם?
אני מחכה שהוא יבוא ויפקח את עיניי ויעורר אותי לתחייה מחלקת
החיים/מתים, אבל הוא לא מגיע.
אני נטושה כאן לבד, בתוך חלל שהוא לא שחור ולא לבן, אין לו ריח
ואין לו טעם, אבל אני יכולה להרגיש אותו, מציף אותי, מזכיר לי
שיש משהו מעבר.
אבל החלל שלי לא משיב לשאלות, ושוב אני נותרת חסרת מענה.
באים משיחי שקר, עם תשובות אלוהיות לשאלות שלא שאלתי.
ובאים אחרים, שמנסים לשאול את השאלות הלא נכונות, כאלו שהתשובה
אליהן היא רטורית.
ויש כאלו שמנסים להכאיב לעצמם בשביל לזכור שהם כאן.
ואני? אני עדיין מחכה...