כמו הייתה לאגדה מהלכת - שט על גבי אור שמיימי
מלטף משב רוח קל ונושק בשפתיים רכות
את יומי שלי - את האני הרואה
את הרגע הקסום.

ירוק של עבות נגלה לעיניי
ופיות שם ברקע וחלילים שם קסומים באופק
מנגנים לו-בשבילו - באופק הקרוב
במבנים משתנים לשישה רבעים
מוקסמים מהיותם הם
מאושר

וההכל קורן, כמו היה למכתב אהבה אגדי בין שתי דמויות
קסומות מוקסמות בין רגעים לבין התודה
בין הביני לבין ה...
ואת שעברת שם ברקע של אור חייכת וישבת מבלי לדעת
ואני שהגבתי מתוך אור פנימי
יודע

וההתפצלות נתנה מבטה, בלי ידיעה מבחינתה, שאני רואה
את שעתיד להיות - את שאני יודע
ומה שאני רואה
אל נגד עיניי - אל העתיד
ביום שלפני המחר
באושר אחד גדול...

שלי.