דלת גדולה נעולה היטב
רק מפתח הכסף
שבכיסו יושב
יפתח את הדלת
ויגלה חדר קר
שדבר בו לא נע
או זז מעולם
הבובות על מדף מסודרות
ישרות עיניהם השחורות
בוהקות וקרות
שעון מתקתק נגינה
חרישית
והזמן מתארך
כמו רגע מביך
עגלת זהב מתגלגלת במורד המסדרון
איש לא מניע אותה
היא נעה במהירות לעבר האור
פנינים כמים על צוואר של אישה
צחוק של נשים בחדר
הסמוך עולים כמו
שירתה של הרוח המכה בחוזקה
מכתבים ריקים ממלאים את הבית
ואנשים לבושים שחור
עוזבים ובאים
בסופו של כל יום
מי גר בבית? ולמי הוא שייך?
זאת רק ידע האיש
עם התשובות
האיש שכבר נגמרו לו כל
השאלות.