מסתכלת על השמש ששורפת את כולם
בוערת בחשכה של אי ידיעה
נופלת לתוך בור חשוך
ובוכה וצועקת וזועקת
שקט, כוכבים בשמיים
עפים להם בעולם שלהם
תמימים - לא מבינים, לא פוחדים
השמש תבוא ותשרוף את כולם
היא לא יודעת שהקרניים שלה הורגות, פוגעות
והיא תמימה, לא רעה
דואגת לכוכבים שלה יקירים שלה
והם, הם נעלמים ברגע שהיא מתעוררת
בורחים לעולם שלהם
והיא בעולם שלה
בודדה, אומללה
מרוחקת מכולם בעולם משל עצמה
היא נשרפת מהחום שלה
והיא כואבת מהבדידות
ובוכה וצועקת וזועקת
אבל אף אחד לא שומע
כולם התרחקו מהחום, ממנה
והיא לא מבינה מה לא בסדר איתה
ובוכה וצועקת וזועקת ובודדה
ושוב שקט, שקט כואב
ושוב השמש ששורפת את כולם
בוערת עם הבדידות שלה
נופלת לתוך בור אפל
ובוכה וצועקת וזועקת וכואבת.