אליס אדווה יאנג / הרהור ליל קיץ |
שעון החול ממלא עצמו
עליי לדבר עם הגבירה.
הטיפוס אל הטירה,
במעלות ירוקי-עד קרירים
המקום בו השמש לא יוקדת
וחורכת בי.
יש אנשים גדולים שרק רוצים לחזור.
אנשים קטנים מסתכלים למעלה בערגה.
בסוף כולם קבורים באותה חלקה.
אני רק רוצה למצוץ את פיסת העשב
שמסר לי הענן
מאי שם מעבר לקשת
ולשתוק, אל תוך רחם חנונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|