
על הגבול הדק שבין הים הארוך לאוויר הלילה צף בכבדות
גרעין-אפרסק חצוי. תורן זקוף הזכיר לאנשי הים את הכיוון
'מעלה', שהפך אצל חלקם לחרוט מעורפל שהתחיל איפה שהוא בקצה
האף. לצדי התורן שני מפרשים התנשמו והתנשפו בקצב אחיד כמו זוג
אצנים שממהרים להגיע לחוף.
הים הארוך שלח את ילדיו, גלי מים קטנים, לבדוק את תכן האנייה.
רוב המים שהצליחו להיכנס לאנייה מיאנו לחזור לים. הם שימנו את
הרצפה במלח ובאצות וצפו מפינה זמנית על שלושה יורדי-ים מנוסים
שנפלו על הישבן. אחרי שנמאס להם מהתעלול הרטוב הם זרזפו מטה
לתוך בטן האנייה - אלבטרוס שמה.
הם בקרו במחסני הסחורה וטעמו מחביות הבירה והרום הדשנות,
מבקבוקי יין מנופצים - חלקם עטופים עדיין במקלעת נצרים צבעונית
- ומהתיבות הנעולות אשר הכילו את סודות המסחר המזרחיים.
חלקם אף הוסיף לחקור מטה-מטה והגיע לחדרו המרוקן של רב-החובל.
משעמם. הם התנקזו מתחת לארונית עץ רקובה ומצאו את דרכם לחדר
העמוק ביותר בבטן האלבטרוס: מגוריו המזדמנים של הלורד גונרדרק
תורטורה.
טיפות המים החטטניות מלאו את מיטתו בלחות מלוחה. הוא קם ופיזר
את השלולית באכזריות. פרצופו היה רטוב וקר, אך עיניו השחורות
בערו בזעם. הוא רצה להקיא. הדלת נפרצה בזריזות וארוחת הערב
לשעבר הצטרפה לחברותיה מהצהרים והבוקר במסדרון הלח.
בלילות הראשונים למסע, כאשר הלורד תור היה מתעורר באמצע הלילה,
הוא היה נודד לחדרי אחרים, נוטל את נשמותיהם במיקח אכזרי,
ומחלק את בשרם הטרי כמנחה לים הרעב. הוא היה קם, מבקר בחדר של
מישהו, מייסר אותו עד כלות נשמתו, וזורק אותו לכרישים. זורק
אותו! באמצע הלילה! גונדרק היה מתעורר, מייסר, מתעלל וזורק.
גונטרקם, גונרצח וגונזרק. תענוג ממש.
רב-החובל הציב משמרת כפולה בעקבות ההיעלמויות המסתוריות,
וגונדרק לא רצה להסתכן. הוא היה מוכן להעביר את הלילה האחרון
באלבטרוס בבטלה או בשינה פרומה.
הוא שלף מתרמילו מגילה שחתמתי בדונג אדום ועיין בה:
לורד גונדרק תורטורה, פיין בכיר.
לפניך צו האלה הקדושה, שרת הכאב והעונג: עבדי הנאמן - הבא לי
את נשמתו של אחד אורין הידוע בכינוי 'התער מבארא-דור', גיבור
מלחמות הגמדים. שא ברכות, פיין יקר.
לפניך צו הפיין הגדול, ראש מסדר הכאב והעינויים: חסל את הגמד
הידוע בארץ אומרה בשם אורין התער. הבא לנו את כבוד אלי הגמדים
- גרזן המלחמה של המלאך בן-תאים. הוא עשוי מיקשה אחת, חרוטות
עליו מילות העצמה של הביתור והמהירות ובסיסו מצופה בעור-צבי.
חמש-מאות נשמות על ראשו. שא ברכות, בן יקר.

הפונדק עוד טרם נעור משנת הלילה שלו. מלבד פיסות העץ הרהוטות
שחנו בפונדק דרך קבע ועובדת הלילה האלמונית (המוזג כבר היה
אמור לבוא להחליף אותה) המקום היה כמעט ריק. מורגן השכים קום
וירד לאכול ארוחת בוקר. בינתיים הוא ניסה לשאול את המוזגת
המנומנמת מספר שאלות כלליות לגבי שמה הפרטי ושלומה האישי,
והזמין אותה לעשות לו סיור בעיר.
שני הלוחמים ירדו במדרגות והתיישבו בשולחן הקבוע שלהם בשקשוק
מתכות קולני, מה שנתן למורגן תירוץ לגיטימי לנעוץ בהם מבט.
הלוחמת החזירה לו מבט חשדן. היא הפנתה את תשומת ליבו של ידידה
הגמד לפטיש שמורגן נשא בחגורתו.
הגמד הזקן צמצם את עיניו העתיקות כדי לראות טוב יותר, ולאחר
בחינה מקצועית הוא חרחר באפו בנימה שנשמעה מעט כמו זלזול. הי!
בחור צעיר! הגמד הזקן הדהד כמו מכרה נחושת חלוד.
מורגן הסתובב על כיסאו והביט בגמד בפליאה, קראת לי?
בוא הנה.
השמלה התהפכה וקרבה לשולחנם, חושפת תליון כבד - צלב ברזל
מפואר.
שמך ילד?
מורגן-בן-קלר, מבטא מערבי טיפוסי.
מה עוסק?
אני איש דת, כהן השלום והצדק. . . מי אתם?
מה עניינך?
אתם מוכרים לי מאיזה מקום. . . זה הכל.
מה אתה רומז בעצם? הלוחמת עיקמה שפה.
שום דבר מיוחד. לדעתי כבר ראיתי אתכם איפה שהוא פעם. . .
שמור את הדעות שלך לעצמך אידיוט. הלוחמת יעצה לו.
זה בהחלט רעיון טוב - בתנאי שאת תשמרי על לשונך החדה.
היא סטרה לו בקולניות.
מורגן קיפל את זנבו השעיר בין הרגלים. זו הייתה ההתחלה.
לאחר מכן השלושה התבקשו להמשיך את שיחתם בחוץ. הם עשו היכרות:
מורגן, קסנדרה ואורין, ושבו לפונדק בצהרים.
ריחות ארוחת הצהרים מילאו את חלל הפונדק בענני פטריות מעושנות.
מה תרצו לאכול? פיתה הסייס הממזרי.
התלחשויות רעבתניות . . . עוף בדבש . . . חזיר צלוי . . . אורז
פטריות . . .
קסנדרה סיכמה את הכל במשפט אחד, שעצם הגייתו גרמה לי להזיל
ריר.
ביטה, סלחו לי בפקשה . . . אמר פלוני-גרני.
המורגן מיהר להסתובב על כיסאו, ונתן בו מבט מסוקרן משהו.
הקסנדרה הגניבה מבט מעוקל לאחור, והאורין התגבש מחדש מול הזר -
עיני הפחם החלשות שלו מתאמצות לראות את תווי פניו.
שחור.
הוא היה שחור.
שער עורב נח בקפידה על ראשו כמו פיאה רטובה. עיניו היו זוג
גחלים מפוחמים שמרוב חום שרפו את גבותיהן. פיו היה נתון בחיוך
תמידי, אשר מתחתיו פס חשוך שחצה את סנטרו במאונך.
עצמותיו הרקובות היו קשורות בבשר נוקשה ואפל. תכסיתו הייתה
חליפת כותנה דהויה, שדבק בה צבעו השחור וריח הים הארוך. מגפי
עור-פרה-שחוטה הפרידו בינו לבין הקרקע. על פרקי ידיו החיוורים
נחו שני צמידי-זהב רחבים. בידו הימנית ניצב מטה עץ מפותל,
ובשנייה היה תיק עור אפל ומהודר. בין שני טורי שיניים מלובנים,
בצבצה בקשה תמימה לכאורה: לא מכיר פה טוף . . . איפה זה
שירותים פה?
החוצה, ימינה וימינה לחצר, הסביר פיה הלח של קסנדרה באדיבות.
עיניו התמקדו לרגע נורא אחד באורין, ואז התפנו לטעום מפיתולי
גופה של הלוחמת הצעירה ומהסמל הקדוש של הכהן האדמוני. דנקה.
הוא חייך ויצא החוצה.
ארוחת הצהרים התקבלה בברכה, ונגמרה במהרה.
נחש שחור מחופש לתייר התפתל בנמל הדרומי של העיר החדשה, טורף
במבטו את תושבי העיר ואורחיה. מרצפות האבן הישנות ניסו להתחמק
ממגעו החלקלק, הטמא. על ידו הימנית רכב מטה עץ גבוה,
בן-שיחה גרוע מאוד.
מה אתה אומר על שתי אלה, פיט? נחש הנחש.
כלום.
טעימות, יה? מממממהההם.
היסססססס.
מתי אכלת לאחרונה, פיט? התחשבות יוצאת-דופן.
שוטר חסר-מעש התקדם בעליצות במורד הרחוב. הוא שרק לחן מזדמן
שנקלע לחוסר מזלו לאזנו הקשובה של הלורד הנחש גונדרק תורטורה.
שם הוא נקלט במוחו ועוות עד כדי זמזום מעצבן.
ביטה, אטוני השוטר?
כן.
אני חדש פה בעיר זה. שוכח איפה גן-ילטים של בן קטן . . . צריך
לאסוף זה . . .
איך הוא נקרא, הגן ילדים של הבן שלך?
לא זוכה . . . זה פה בסביבה . . .
השוטר הנחה את הנחש התיירותי לקן הציפורים הסמוך והמשיך בדרכו
השורקנית לתחנה הדרומית.
דנקה, אטון שוטה! צהרים טוף לך!
שני הלוחמים, לודרים לשעבר, שערקו למזרח היבשת, מצאו נחמה על
חוף הים הארוך. גופיהם השלובים נחו על גזע דקל כרות בערמה של
עור שזוף ושרירים נפוחים. השניים ניהלו שיחה ידידותית, למעשה
גבב של משפטי סיכום יומיים שתוזמנו בהתאם לשקיעה המתקדמת.
במקביל ניהלו נשקיהם שיחה מקצועית מאחורי גבם (משהו שקשור לשפת
החיתוך של הלהב). הגרזן המנוסה ניסה להכניס קצת הגיון בריא
לראשה של החרב היהירה, הגאה. כמובן ללא הצלחה מרובה.
לא יכול להיות שאין לך מה לומר עליו, אורין. אני רוצה לשמוע את
דעתך.
לא. המממפפ.
בכל זאת? קסנדרה הפנתה אליו את פרצופה המתוק ביותר.
איי ילדה! עקשנית - גמדה, גאה - גמד. אורין חושב מורגן זה
עשיר.
פליאה קולנית.
אורין זהיר אנשים עשירים - מפונקים. אבל היי ילדה! זוכרת: לא
הנוצץ זהב.
ממממממהההם . . . נכון.
אורין ליטף את ברכה של ילדתו קסנדרה בלי משים. נוח מאוד. חלק
גם.
ומה עם הפטיש שלו? שאלה מכשילה.
מה פטיש?
זה משהו מיוחד נכון? אחרת לא היית קורא לו לשולחן.
אורין יודע.
זה מקשה אחת, נכון אורין? כמו התער שלך? לא מייצרים אותם ככה
יותר - מאז תחילת העידן האפור. הפטיש הזה עתיק - בוודאי בן
אלפיים שנה לפחות.
קסנדרה - עין חדה.
תודה. לימדת אותי קצת על מתכות. לא שכחתי.
'רוצה לעשות היכרות עם גברת ירך-שמאל?' שאלה הברך את כפו
המחומשת של אורין.
'נעים מאוד', היד השיבה בנימוס מחוספס.
אורין?
הגמד נעלם. גופו היה עדיין שם, צמוד לגופה החם, אבל אורין עצמו
היה במקום אחר, בזמן אחר, זמן קדום יותר.
ענני מלחמה חלפו כמו עדר צבאים דוהרים בשמיים, מכילים טיפות
מאודות של דם ודמעות. עיט נסק מעל הרים מושלגים, סופר את
תימרות העשן והרצח. עשרות כפרים הרוסים, שיירות גמדים שדודות,
משפחות קטולות, גמדים שותתי-דם, גולגלות . . .
זו הייתה תחילתה של ההרפתקה האמיתית הראשונה של אורין הבנאי
מבארא-דור, הרפתקה שהחלה לפני 60 שנה, לאחר גילוי הפירו-טאר,
בזמן מלחמות האורקים מהמזרח, אשר ניסו לבזוז את המתכת היקרה
מהגמדים התמימים, בלילה סוער אחד - כאשר אורין איבד את אשתו
ואת ילדתו הקטנה בקרב עקוב מדם, וזכה להתגלות של המלאך, אשר
לשמו אין זכר. . .
ונגמרה בחיסול שבט האורקים המזרחי של הרי הרוקי'ס על ידי חבורה
של גמדים אמיצים, שרובם נפלו בקרב, ורק שלושה מהם נותרו: דורין
המהולל, רוקו הנפח ואורין 'התער' - שלושה גמדים שהפכו לשלישייה
מפורסמת, והגנו על ההר מפני ההתקפות של אויבי הגמדים.
במשך שנים של מלחמה קרה אורין היה למצביא מפורסם. גם דורין,
שנחשב מנהיג השלישייה, ידע שאורין היה הגמד החזק ביותר באותו
זמן - אולי הלוחם החזק ביותר בכל אומרה. עשרות שנים אחרי
מלחמות האורקים מהמזרח הוא לא נחל תבוסה בקרב עדיין. גרזנו
המכושף היה תמיד מוכן לקרב. . .
אורין?
זולטה?
היי אורין תתעורר! תוציא ת'יד שלך! זו קסנדרה!
מורגן איש האלוהים ישב בחדרו בשעת ערב סגולה והתפלל.
מורגן-קלרגל ישב גם הוא על המיטה. זוג עיניו החומות התרוצצו
בחדר כמו זוג כלבלבים שובבים, וראו התקהלות בחלון. משהו קרע!
קלרגל רמז לאלוהים שהגיע הזמן לקנח ת'תפילה, והתנהל למטה
בריצה.
זוז בקשה! סלח לי אדוני תן לעבור. זוזו כולם! כולם צעד אחד
אחורה.
יצורים שחציים צבוע חציים אדם חגו סביב איש פצוע במעגל עבה של
תדהמה מתובלת בשמחה לאיד. הכהן פילס את דרכו בין החיות פעורות
הפה והעיניים, ורכן על הקרקע סמוך לפצוע. גוסס עשוי להיות תואר
קולע יותר.
על חזהו הייתה מודבקת מגילה פתוחה שהוכתמה בדם. מורגן הסיר
אותה וגילה רשת מסועפת של חתכים עמוקים וסופניים. טיפות החיים
האחרונות שלו בעבעו החוצה. יד דמיונית נשלחה למחוזות הקסם
העתיקים שהיו קבורים עמוק בתת-תודעתו של הכהן. אצבעותיו גיששו
אחר לחש ריפוי עצמתי, ודלו אותו בזהירות מתוך קערה של מרק מוח
מבעבע.
הלחש החל לתפוס תאוצה בתוך ראשו - כדור אש תופח ומתגלגל. שפתיו
רצו מעלה ומטה בגבב בלתי מובן, בעוד ידו האחת מונחת על החזה של
גוסס והשנייה משרבטת איורים חדים באוויר. כדור הקסם נעצר והחל
נסוג לאחור בגלגול מתנצל: 'אולי פעם הבאה?' לא יכולתי להרשות
לו את התענוג הפעם - זה היה הורס את התכניות.
מי אתה? מורגן שאל.
שיעול.
ששש! אל תזוז. אל תדבר. אני אקח אותך הביתה. תעצום עיניים
ותחשוב על משהו שאתה אוהב.
זה הוא . . . האידיוט ניסה להצביע עלי! באותו רגע חשבתי
שאתגלה.
מי? הכהן חיפש מסביב. עשיתי פני-צבוע.
מי זה?! מורגן רכן ליד פיו הרוטט של גוסס: אתה חייב לקחת את
המגילה - שם התשובה. . . שם הרוצח.
האידיוט ששכרתי מלא את תפקידו בצורה מושלמת - אולי אזרוק לו
איזו מילה טובה אצל שר-המוות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.