חוץ ממספרים סתם יש לי ביד שני עצור, משנה צבע אחד, די מיותר,
ושני משני כיוון יקרים. המשחק מתחיל. אולי אתה יודע שאכפת לי
רק ממך ואולי לא. אני רואה שכולם נפטרים מהפשוטים שלהם, גם
אתה. אתה במיוחד אוהב לשמור את היקרים שלך לסוף. פעולת ההסחה
שלי מתוכננת היטב. כבר כל כך הרבה סיבובים שאני רוצה אותך, אף
אחת אחרת לא תוכל להאפיל עלי, קלפים בינוניים, אבל תחכום
ותעוזה תמיד ייקחו אותך רחוק. אני שולפת את העצור שלי, מבלבלת
את האחרות, לרגע אתה מרים את מבטך, עינינו נפגשות, אני משנה
צבע, אתה לא, שחקן קשוח. תוך שאני משנה כיוון, מחזירה את הכדור
לידיים שלך, משהו נרעד בי מרוב התרגשות. לו רק יכולתי לראות את
הקלפים שלך. אתה מוציא מספר סתמי וזורק לחלל החדר, איתו צונח
לבי אל תוך ערימת הקלפים, אבל אני לא מוותרת עליך, תשכח מזה
עכשיו. עוד שניים שלושה שחקנים אמרו את דברם אך אני לא מצליחה
להתמקד בהם, הכל מאפיל, זרקור יחיד מאיר עליך ועלי, נאון מנוכר
של בית הימורים. נשימתי נעצרת כשתורי מגיע, אלא שאז, מזווית
העין, אני רואה שאתה כמעט ומסתכל עלי. קלף אחד לשנות כיוון
ומיד אחריו עצור. אתה קופא. כל מה שאחזו בו חיים דמם ברגע
לפקודתי. פתאום יש לי את כל הזמן שבעולם. אני מניחה לעצמי
להסתכל עליך, לבחון כל פרט. כשאני מתקרבת אליך אתה אפילו לא
ממצמץ, אבל לי כבר לא אכפת, אני נצמדת אליך חזק עם השפתיים,
שולקת אותך אלי, בקושי מצליחה לנשום. עבר הזמן, אני לא מעיזה
להביט לעברך תוך שאתה בוחר קלף בהילוך איטי כל כך, אתה מעיף
אותו באוויר והנה עוד שניה אני אדע - אתה משנה צבע.