כשהיא יושבת ללמוד למבחן בספרות אז הראש שלה יכול להתפוצץ,
ברמות של ארמגדון, ברמות של המפץ הגדול, ברמות של הגזים של סבא
של יענקלה. היא קוראת לו יענקלה סתם כי הוא שם את השלייקס האלה
שמחזיקים את המכנסיים שלא יפלו למטה, הוא נורא מודאג שדבר כזה
יקרה, שיפלו, אז הוא משתמש בשלייקס, וזה נראה די מגניב, אופנה
עילית.
הפעם זה אנטיגונה, היא רוצה שיקברו את האח שלה שהיה חייב למרוד
במלך, הוא לא ידע שלא יקברו אותו בגלל זה וגרם לטרגדיה שלמה,
אבל למה לא פשוט עוברים על כל הסעיפים שמציקים באגו וקוברים את
הבן אדם?
אז כשהראש כמעט מתפוצץ היא לוקחת כדור אופטלגין פלוס כוס מים
מינרליים קרים ואם אחרי חצי שעה זה לא עוזר היא הולכת לחפוף את
הראש.
פעם אחת גם אחרי החפיפה, הכאב לא פסק והיא ניסתה להתאבד, קשה
להבין אותה שהיא רוצה להתאבד בגלל כאב ראש; במקום לקחת עוד
אופטלגין, לקחת סכין.
אבל היא עברה התגלות (הנער של השכנים ראה אותה ואמר לה שזה לא
שווה את זה וכמובן הציע שתיקח עוד כדור) והחליטה להישאר בחיים
ולקחת עוד אופטלגין.
אבל אחר כך היא התחילה להתמכר לאותו אופטלגין שאמור רק לשכך
כאבים. לאחרונה הכל התחיל לכאוב לה והיא לא יכלה לחדול עם
הנטילה.
משפחתה התחילה לדאוג שהיא נרדמת בשיעורים, גם הכיתה.
השיא היה כשהיא התעלפה בשיעור ממש לפני בגרות בספרות, זה היה
תגבור וכולם היו אומללים אחרי שהיא הופנתה לבית החולים.
בבית החולים המליצו לה לעזוב הכל ופשוט לנוח באופן טבעי בבית,
הם הניחו שכאבי הראש נובעים מהספרות הלא פוסקת, ושבמקום כוכבים
מסביב לראש, יהיו לה דמויות קטנות מסיפור קצר של אתגר קרת.
אז היא לקחה שנה חופש מהכל וישנה 17 שעות ביום ואז אכלה ארבע
שעות ואז שוב ישנה וכבר לא נשאר זמן מהיממה.
חודשיים אחרי הבגרות בספרות היא התחילה לקבל הרבה טלפונים של
תלמידים מהכיתה והם סיפרו לה כמה קיבלו ומה בכוונתם לעשות,
ושוב החלו כאבי הראש שלה. היא הגיעה למסקנה שאולי כדאי שהיא
תהיה מורה למתמטיקה.
רק שהאיקסים והפונקציות לא יטרידו אותה.