"הקשיבו, הקשיבו. מבצע גדול בסילית בנג. שלושים בקבוקים בריח
לימון רק בשני שקלים חדשים", נשמע בקול מהדהד ברחבי כל
הסופרמרקט.
"יו מוני, חייבים לקנות! תראה איזה זול", צרחה שפרה לבעלה.
"עזבי אותי, שפרה, למה אנחנו צריכים כל כך הרבה בקבוקים? חוץ
מזה את יודעת שאני לא סובל את הריח של הזבל הזה", הודיע מוני
הקמצן.
"אתה רוצה בית נקי או לא?" שאלה שפרה, עצבנית אך מתרגשת לקראת
המבצע.
"אז מה, מוני? לא מריח טוב? תראה איזה מצוחצח הבית".
אמרה עליזה ופורחת.
"מאא..." מוני הוציע קול בלתי מזוהה, מין אנחה חייתית.
היא אחסנה את שלושים הבקבוקים בשירותים הראשיים, איפה שמוני
עושה את צרכיו.
"אלוהים אדירים", צרחה בקעה מן השירותים הראשיים.
שפרה מיהרה לברר את גורם הצרחה וגילתה מחזה נעים במיוחד. מוני
ישב באסלה והטיל את מספר שתיים, הזיע והיה מפוחד כמו מרמוטה
שראתה עכביש ארסי. "מה קרה?" שאלה שפרה מבוהלת אך רגועה לגלות
כי בעלה לא פצוע.
"ה... ה... ה... ה... בנג", גמגם מוני.
"המה? בנג? סילית בנג? מוני, תתגבר על זה כבר, זה היה מבצע
משתלם".
"הוא דיבר א... אליי... הוא א... אמר לי ש... ש... ש... ש...
ש... ש... ש... ש... שהוא יחסל אותי ו... ושהוא יודע... ע...
שאני שונא אותו... האאא", מוני יילל.
"אוי נו באמת, חמודי, אתה לא באמת מאמין שחתיכת פלסטיק זול
תדבר אליך..."
"למי קראת זול? ייצרו אותי בדלית אל כרמל, שם הפלסטיק איכותי
ויקר!"
"אימא'לה", נבהלה שפרה וכמעט יצאו לה העיניים מהחורים. "הסילית
דיבר אליי???"
"אמרתי לך", אמר מוני.
"מספיק עם הקשקושים! צאו לי מהשירותים. ואת גברת, אני יותר לא
מנקה לך את הבית המלוכלך הזה, לכי תנקי עם אנטי קאלק."
שפרה ומוני עברו מהבית ואכן עברו להשתמש באנטי קלאק.