האבטיח הרקוב והמפוצח השמיע קול שאבטיחים מפוצחים ורקובים
שפוגעים ושוקעים במי-אוקיינוס נוטים להשמיע כאשר הוא פגע
ואחר-כך שקע במי-האוקיינוס. זה היה האבטיח האחרון שנשאר בספינה
הענקית ששטה באוקיינוס כבר שבועות רבים; וזה היה גם משחק
הסטאנגה האחרון שקפטן הספינה ואיש-הצוות שלה, שני האנשים החיים
היחידים שהיו על הספינה, שיחקו.

   כשיורם ארבל (לא שדרן הספורט מהטלוויזיה) מצא את עצמו על
סיפונה של הספינה הענקית, הוא לא ידע היכן הוא. אחרי סריקה של
הספינה הענקית, הוא גילה מחסני-ענק מלאים בערימות של אבטיחים
רקובים ובלתי-ראויים למאכל. הוא מצא גם את סנצ'ו, האדם היחיד
שהיה נוכח על הספינה (חוץ מיורם), שהיה גם בלתי-שפוי לחלוטין
ומילמל הברות בלתי-ברורות ללא-הרף. סנצ'ו התייחס אל יורם כקפטן
של הספינה, וקפטן יורם לא הביע שום התנגדות ממשית. מהמידע
המועט שהצליח קפטן יורם להוציא מסנצ'ו, גילה ששאר חברי-הצוות
של הספינה מתו כולם ורק סנצ'ו נשאר בחיים. הוא לא הצליח לגלות
למה, מתי ו/או איך. לקפטן יורם לא היה מושג על ניווט של
ספינות-מפרש ענקיות וישנות, בקושי הוא מצליח לנווט את האוטו
שלו, לכן הוא נתן לספינה לשוט לאן שבא לה, עד שיצליח לגלות
היכן הוא ואיך מפעילים את הספינה.

   שבועות חלפו. סנצ'ו לימד את קפטן יורם לדוג באמצעות ציוד
הדייג שהיה על הספינה. כשהיו השניים רעבים, שלפו כמה דגים מן
הים, בישלו ואכלו אותם.
כדי להעביר את הזמן, קפטן יורם לימד את סנצ'ו לשחק סטאנגה עם
אבטיח רקוב. כל משחק הסתיים תמיד בתיקו. או שהאבטיח היה רך
מדי, והוא התנפץ לכמה חתיכות, או שהאבטיח היה קשה מדי והוא עף
רחוק ונחת בתוך הים.

   היום שבו אבד אחרון האבטיחים שהיו בספינה במעמקי האוקיינוס
(מבעיטת-בננה מוצלחת של הקפטן), היה גם היום שבו, לפתע פתאום,
צנח סנצ'ו על ריצפת הספינה והפסיק לנוע. יורם רצה לבדוק לו את
הדופק, אבל הוא לא ידע איך. במקום-זאת, הוא חיפש לו בבגדים.
הוא מצא מפה ישנה, קרועה ומקופלת. הוא השליך את המקופלת לים
והביט במפה. זאת הייתה מפה של העולם. סנצ'ו אמר לו פעם, לפני
שהוא מת, שהם נמצאים באוקיינוס האטלנטי. כמה ימים קודם, כשהביט
יורם במצפן שמצא בספינה, גילה שהספינה שטה צפונה. יורם ראה
במפה קבוצת איים קטנה, בקו-רוחב 30 על קו-אורך 45 והחליט שלשם
פניו מועדות. הבעיה כעת הייתה לברר היכן הוא.

   לפתע שמע יורם קול ספינה מתקרבת, ולאחר שעה קלה ראה ספינה
מתקרבת. זאת הייתה ספינה ישנה ורעועה, אף יותר ישנה מספינתו של
קפטן יורם, והיא היתה עמוסה בארגזים גדולים של עגבניות. שמו של
קברניטה של הספינה הישנה והרעועה היה קפטן סצסצ'שני, אבל
אף-אחד מאנשי הצוות של הספינה לא קרא לו ככה, כי אף-אחד לא ידע
איך לבטא את זה (ואם יש דבר אחד שקפטן סצסצ'שני לא אוהב, זה
שלא מבטאים את שמו כהלכה); כולם קראו לו, פשוט 'קפטן', או שלא
קראו לו בכלל, כדי שלא להרגיז אותו יתר על המידה. חוץ-מזה,
קפטן סצסצ'שני היה עיוור מלידה וחירש למחצה.

-"מה קורה עכשיו?", שאל הקפטן את צ'יפו, סגנו הנאמן, יד-ימינו
ושתי עיניו.
-"יש ספינה לפנינו, ועל סיפונה עומד איש מוזר שלא מפסיק לקפץ
במקום ולנופף בשתי ידיו. הוא בטח רוצה שנעצור".
-"הוא בטח רוצה שנעצור", אמר הקפטן.
-"שנעצור ונברר מה האיש הזה רוצה?" שאל הסגן.
-"צ'יפו, תגיד לכולם שיעצרו את הספינה. אני רוצה לברר מה האיש
הזה רוצה", אמר הקפטן.

   יורם ידע שאין לו הרבה זמן. אם הספינה המתקרבת תעצור,
הספינה שלו תמשיך לשוט, מכיוון שלא היה לו מושג איך לעצור
אותה. כשהספינה המתקרבת הייתה קרובה דיו, צעק יורם: "סליחה!
אתם יודעים אולי איפה זה קו-רוחב 30 על קו-אורך 45?".

-"מה הוא אמר?", שאל קפטן סצסצ'שני.
-"הוא שאל אם אנחנו יודעים איפה זה קו-רוחב 30 על קו-אורך
45".
-"אנחנו יודעים איפה זה קו-רוחב 30 על קו-אורך 45?".
-"כן. משם הפלגנו".
-"אז תסביר לו איפה זה".
צ'יפו הינהן וצעק לעברו של יורם: "אתה רואה שם ת'דולפין? תפנה
שם שמאלה ותמשיך ישר עד שתגיע לקרחון. שם, תפנה ימינה וכשתגיע
לשאריות של ספינה שטבעה תפנה שוב ימינה ותמשיך ישר עד לאיזור
עם הסלעים, שם כבר תשאל..."
- "תודה!", צעק יורם והלך אל החדר עם ההגה, שבשמו המקצועי נקרא
"חדר ההיגוי", אבל יורם לא ידע זאת ולכן קרא לו "החדר עם
ההגה"...