נעמי סטברו / שקיעה |
קרעה את הים והעין.
צוחקים עליי, גוזלים ממני אור.
מוות בהתקררות המדרכות.
ידי מלבינות על מעקה.
לצד, לחוף, או מעל החנייה, אני אשאר כאן
עד שידליקו את מנורות הרחוב.
אני אשב היום עד סוף הלילה,
אהיה שוב מלכת העגומים.
אחר כך בדרך הביתה,
עת לחישות מרגיעות,
אראה את הסמטה מקיאה מתוכה את החושך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|