א. בר ניב / שוב, שוב |
כמה נחמד להיות יפים וכואבים.
ילדים קטנים משחקים בתוך עולם של מבוגרים.
כמה רצינו להיות מבוגרים, אך לא נוכל, לעולם.
האונס, נכון?
מאז האונס לא התבגרנו. נשארנו שם, באותה הנקודה.
וכל הכאב מעכל את כל הדמעות כשאת מחבקת.
מצאתי אותך - יפה מחוללת שלי.
שתינו הפסקנו לגדול, אי שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|