12/07/05
ת"א נשרפת,
ואני נשרף איתה.
רק חום
וגהינום.
לשונות של אש נשלחות אלי,
שורפות בי כל חלקה טובה.
בין המזגן של דיזנגוף-סנטר
לבין המזגן המקולקל שבסלון,
(ושבעל-הדירה יישק לי בתחת!)
משוטט בלי מטרה
בעיר הבערה.
ת"א בוערת,
ואין לי סיכוי לשרוד את היום.
לחות מתישה.
אני נמס ומת לכמה דקות,
מתעורר, בלי שום תחושה.
בין הסטוצים ל-כאילו אהבה
ת"א מחייכת אלי,
ואז אני הכי שונא אותה.
בין האמת לשקר הגדול
אפשר לראות כאילו ים-כחול
ת"א נשרפת, נאכלת מבפנים,
ואני שוקע למצולות, לקרקעית,
למעמקים.
ת"א בוערת
לא מלהט ותשוקה,
היא פשוט תשושה.
ת"א עייפה ומעייפת,
בתי-קפה מופצצים באנושות רקובה.
ת"א נרקבת,
ואני נרקב איתה.
השמש קופחת על הראש והנשמה,
אין לי סיכוי לשרוד היום.
ת"א נשרפת,
ואני נשרף איתה.
|