12/07/05



ת"א נשרפת,

ואני נשרף איתה.

רק חום

וגהינום.

לשונות של אש נשלחות אלי,

שורפות בי כל חלקה טובה.



בין המזגן של דיזנגוף-סנטר

לבין המזגן המקולקל שבסלון,

(ושבעל-הדירה יישק לי בתחת!)

משוטט בלי מטרה

בעיר הבערה.



ת"א בוערת,

ואין לי סיכוי לשרוד את היום.

לחות מתישה.

אני נמס ומת לכמה דקות,

מתעורר, בלי שום תחושה.



בין הסטוצים ל-כאילו אהבה

ת"א מחייכת אלי,

ואז אני הכי שונא אותה.

בין האמת לשקר הגדול

אפשר לראות כאילו ים-כחול

ת"א נשרפת, נאכלת מבפנים,

ואני שוקע למצולות, לקרקעית,

למעמקים.



ת"א בוערת

לא מלהט ותשוקה,

היא פשוט תשושה.

ת"א עייפה ומעייפת,

בתי-קפה מופצצים באנושות רקובה.

ת"א נרקבת,

ואני נרקב איתה.



השמש קופחת על הראש והנשמה,

אין לי סיכוי לשרוד היום.



ת"א נשרפת,

ואני נשרף איתה.