היי אנשים...
מופתעים לראות אותי חיה?!
חח... אז הנה אני פה, אחרי המון המון זמן שלא כתבתי
ווידויים...
מה קורה? זה אמנם יראה לכם מוזר, אבל אני שואלת לשלומכם...
(במקום לדבר רק על עצמי...) אבל, בעקבות העובדה שאתם לא יכולים
להשיב לי תשובה, אני מניחה שאני אחזור לדבר על עצמי... (דבר
שאני טובה בו מאוד.. חחח).

אז זהו... אני חייבת לציין שהמצב שלי הוא ממש טוב כרגע...
כאילו, לא ממש... אבל לאלה שרוצים לדעת... סיפרתי לה... ומאז
אני משתדלת כמה שאני רק יכולה לא להקיא (אני יחסית מצליחה טוב
יי פור מי).
וזהו, אז קורה לפעמים שנופלים, אבל זה טבעי נכון?
אני הולכת למכון כושר, אני שוחה, אני אוכלת נכון יותר... אז
מדי פעם מגזימים פה עם עוגה, או שם יורדים על קופסת סורבה תות
לימון שלמה... אז מה?! שטויות... למחרת שומרים קצת יותר... או
עושים טיפה יותר ספורט. וגם עם עולים טיפה. אז שטויות...
יעבור... :)

מה חוץ מזה? אני עם רועי המלאך כבר שנה... נכון שזה מדהים? מי
היה חושב שאני אמצא אותו... הדברים הכי טובים קורים במקרה...
הגעתי למסקנה הזאת...

זהו, התחלתי לעבוד בבייביסיטר, אצל משפחה, שיש להם ילד שעולה
לכיתה ד' וילד קטן יותר (כזה חמוד, מחבק אותי בכל פעם שהוא
רואה אותי איזה מותק!!!). הילד הגדול יותר, הוא פשוט מקסים.
אני כל כך מעריכה אותו. השנה הוא חלה בשפעת... ובצורה שלא
לגמרי הבנתי אותה, זה השפיע לו על החוליות, והוא היה צריך
להיכנס לניתוח. נחשו אצל מי... כן, צדקתם, אצל הבן זונה
המחורבן הזה, הרופא המסריח שדפק לי את החיים... איך ששמעתי את
זה, החלטתי שאני מתקשרת להורים שלו ולא נותנת להם לעשות את
זה... באותו רגע פשוט נשבעתי שאני לא אתן לחרא עם זבובים הזה
לגעת בעוד ילד בחיים שלו!
אני רק מחכה לרגע שבו אני אוכל לתבוע את התחת המחומצן שלו!
מה, חשבתם שאני לא?! ברור... אני מתכוונת לפגוע בו כל כך שהוא
בחיים לא ינתח אף אדם. בטח שלא ילדים!!! כלב... הוא יעשה הכל
בשביל הכסף הממוטה הזה... אבל זהו, אני סופרת את הימים, עוד
שנה ושבעה חודשים, ואז הוא יהיה שלי!!! שלי!!! הוא יצטער על
היום בו הוא החליט לדפוק לי את החיים בשביל עוד כסף... (דרך
אגב, מי שביניכם קורא את זה, ומכיר עורך דין טוב לתביעות בתחום
הרפואה, בבקשה בבקשה תגידו לי... אני מחפשת)...
כאילו, אם הכסף כל כך חשוב לו... אני אתבע אותו ככה שלא רק
ישללו לו את הרשיון, אבל הוא גם ישאר חסר פרוטה!!! אם שווה לו
לדפוק את החיים של ילדה תמימה בשביל כסף, אז הוא ממש יהרס
כשאני אגזול לו את אהבתו הגדולה הזו...

וזהו, אבל הילד החמוד הזה, הוא מסתדר, בסוף לא עשו לו ניתוח,
וכרגע הוא מסתובב עם מכשיר שאמור להחזיק לו את החוליות ישר. אז
נכון שזה טיפה מוזר, ולא נוח... אבל אין לכם מושג איך אנשים
מתייחסים אליו... זה פשוט מדהים. כל כך נחמדים אליו. אף אחד לא
מקניט אותו, המורה דאגה שבכל הפסקה שני ילדים יסתובבו איתו כדי
שהוא לא יפול... זה פשוט מדהים איך יתייחסו אליך טוב כשיודעים
שיש לך בעיה...

מה שמוביל אותי לדבר הבא...
כפי שאתם יודעים, וגם אם לא... אני מדריכה בצופים... יי!!!
צופים שולטים... סתם...
אז זהו, יש לנו בחור בשכב"ג (שכבה בוגרת, אנשים מכיתה ט' עד
י"ב שפעילים בצופים) בחור מדהים... ויש לו בעיה רפואית, אני לא
אכנס לפרטים. אבל זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו... ואין לכם
מושג איך שמתנהגים אליו בכבוד... כמה שמכבדים אותו... אין לו
מושג כמה מזל יש לו... אנשים לוקחים את הזמן כשהוא מדבר...
מקשיבים לו, נותנים לו את כל הכלים שהוא זקוק להם כדי להיות
פעיל כמו כל אחד אחר בשבט... ובאמת כל הכבוד לכל השכ"ג שלי
שעושה את זה.
אבל, הנה העניין...
אני (כן כן, שוב חזרנו אלי...) אספר לכם סיפור.
נודע לי (עזבו עכשיו איך), שבערב בנים של השכב"ג (ערב שבו כל
הבנים בשכב"ג יושבים להם בכיף ועושים דברים - לבנות אסור
לבוא...)... אז זהו, בערב הנחמד הזה, הם עשו בחירות. מי הבחורה
הכי כוסית בשכב"ג... נבחרה מישהי, והיא באמת באמת כוסית... וכל
הכבוד לה... ואז הם החליטו לחשוב על הבחורה הכי מעוותת
בשכב"ג... ונחשו מה?!
כן כן, כפי שציפיתם מראש, אני נבחרתי. הגיעו למעין מסקנה שאני
הולכת עקום... אני הולכת עקום...?
כן, טוב אחרי שאני עובדת קשה, אז כן, קצת קשה לי יותר ללכת...
מה לעשות? הרגליים שלי לא חזקות כל כך, בכל זאת עברתי ניתוח
בגב, והן קצת בעייתיות... אז אחרי יום עבודה קשה, אני אלך קצת
בכובד, כי זה הכי טוב שהרגליים שלי יכולות לעשות...
כאילו לאנשים אין מושג, כשאנחנו יורדים לוואדי, שזו באמת עבודה
קשה מאוד בשבילי, אני יורדת לוואדי ועולה אותו כמו גדולה! ואף
אחד לא יודע...
נכון, אני לא יוצאת לטיולים, ואני לא באה לדברים שנערכים בסופי
שבוע...
למה? כי אני לא יכולה, פיזית... שש שעות או יותר, וזהו, הכליות
שלי הלכו ואני מתה... רק חבל שאנשים לא יודעים.
אתם מאמינים שמישהו בא אלי בשבט ושאל אותי: "סיון? באמת יש לך
בעיה, שאת לא יוצאת לטיולים? או שאת סתם עצלנית ולא בכושר?"
באותו רגע פשוט רציתי לתת לו סטירה!!! סטירה!!! להוריד לו את
הביצים על מזלג!!!
מה זה השטויות האלה?! אם הם היו יודעים על הבעיה שלי, הם בחיים
לא היו פותחים את הפה...
אני פשוט שונאת כשאנשים מזלזלים בי!!! שונאת. זה הדבר שאני הכי
שונאת בעולם... ובכל זאת, באחד המקומות שהכי חשובים לי,
מזלזלים בי בכל דבר... לא מעריכים אותי. מזלזלים...
אולי זה ישמע ממש ביצ'י, אבל אני חושבת שמגיעה לי הערכה...
כאילו, אני מדריכה כמו כל אחד אחר! ימי שלישי ושישי קבוע במשך
שעה וחצי... וכמובן שמגיעים לשבט יותר משעה לפני שיום הפעילות
מתחיל. וכמובן שאחר כך מנקים ונשארים לישיבת שכב"ג... אז לא
תמיד אני יכולה להישאר... מה לעשות?! אני לא גרה במרחק הליכה
מהשבט כמו רוב האנשים, אני גרה במרחק טרחה של אמא או אבא
שלי... הם לא נהגי המונית שלי. סליחה!
אוף!!! פשוט בא לי ללכת אל הבחור שאמר שאני מעוותת בערב בנים,
להרים אותו מהגרון, ולתקוע לו צפורניים חדות בצוואר... נשבעת
לכם, אם לא היו מוציאים נגדי צו הרחקה, ואני לא אוכל להתקרב
לשבט, הייתי מאיימת עליו עם סכין...
פשוט לבוא אליו, להגיד לו: "אתה יודע? אתה צופה ממש ממש טוב...
(הוא באמת כזה...) רק חבל, שאתה פשוט חרא של בנאדם!!!"
כי הוא כזה, הוא חרא של בנאדם... איך הוא מעז?! איך הוא מעז
לשפוט אותי ולזלזל בי בלי לדעת בכלל מה עובר עלי. בלי לדעת מה
קרה לי?! ועוד להכניס עוד חצי משכב"ג לזה... עכשיו זה זנות!

טוב, נרד מהעניין של הצופים...
נעבור ל...? הממ... ל...? המממ... לא יודעת, היה לי פול דברים
להגיד, ועכשיו, פשוט לא יוצאות לי מילים מהפה...
קרה לכם פעם?
בא לי להיות פילוסופית...
"הו אר ווי?! וואט אר ווי?! וור אר ווי?!"
טוב טוב, ד.י.. ניכנס למשהו שבאמת מעסיק אותי...
מאז שהייתי קטנה קטנה, תמיד הייתה לי תיאוריה כזאתי מוזרה...
שאני חיה במעין עולם שכולו סביבי... אבל לא כמו שכולם חושבים.
אלא ממש... כל דבר שקורה בחיים שלי, תוכנן ע"י מישהו...
כאילו, כמו בפספוסים.
אחד שמן עם סיגר יושב על כסא נע בחדר מלא מחשבים, מיקרופונים,
ומצלמות... מסמן לאנשים מתי להיכנס לחיים שלי, ומתי לצאת.
מתכנן מה הם יגידו לי...
אירועים שקורים בחיים שלי, מישהו תכנן אותם. כאילו האנשים
בחיים שלי חיים רק בשבילי, רק כדי שאיכשהו הם ישפיעו עליי...
בכל העולם הזה...
גם האנשים בצד השני של כבוד הארץ, הקיום שלהם משפיע עלי, וכל
דבר שהם עושים משפיע עלי, ויש לכך סיבה...
הקיום שלהם הוא בשבילי... העולם הזה הוא בשבילי...
ועכשיו אתם קוראים את זה וחושבים... "שיט! היא עלתה עלינו!!!"
אבל בעצם, זה לא שיט, כי הייתי אמורה לעלות עליכם... כי זה
דברים שאמורים לקרות. כמו כל דבר אחר...
אולי התיאוריה הזאת עכשיו היא גם משהו שאמור לקרות, וישפיע
עלי...
"everything happens for a reason", אני מעריצה את המשפט הזה.
כמה שזה נשמע נדוש, זה פשוט נכון, נקי כזה.
בלבלתי אתכם? אני בעצמי מבולבלת, זה בסדר...

אתם מוכנים להסביר לי (כי אני לא יודעת...) למה אני עדיין
כותבת פה?!
כאילו, אני לא כותבת יצירות... אני כותבת יומן שנכתב כדי
שאנשים יקראו אותו... מוזר, לא?
זה לא שיש פה כישרון, שימוש בטכניקות, חרוזים, אוצר מילים,
סגנון, או כל היבט ספרותי אחר...
זה פשוט קובץ של מילים שמתאר את הרגשות ומחשבות שלי.
אני בנאדם מוזר...
טוב, אני מתחילה באמת להתחרפן... אני אכתוב שוב בקרוב... זה
יקרא חצי ווידוי...
נקרא לו. ווידוי 6 : מיני ווידוי.
כן, זה רעיון. ככה אתם לא תצפו להרבה... (מי שבכלל קורא את
זה...)

אז נתראה בווידוי הבא, שאני מקווה שיהיה ווידוי שלם... (איזו
מצחיקה אני, מחפשת צרות לכתוב עליהן... כאילו שאין לי
מספיק...)

צ'או צ'או. נשיקות, ותמשיכו להאמין ולחיות... אני אחזור בקרוב
=)