ועכשיו זו אני לבדי מול המראה המנופצת, בוכה חרש.
הגעתי לסף אין ספור פעמים וחזרתי ממנו בלי פגעים,
ואילו אתה, דחפת אותי אל הסף.
אתה הרסת אותי, שברת, פצעת ושיקרת אין ספור פעמים,
אני לא רוצה לראות אותך,
ואני לא רוצה טלפונים ממך,
אני לא רוצה אותך בסביבה שלי,
ואני לא רוצה שתהיה חלק מחיי עוד.
הזמן שלי ימשיך לתקתק הרחק ממך ומהפגיעות שלך,
אתה המשכת הלאה ואני עדיין לא התאוששתי.
היום הפיתוי חזק מדי,
והעינוי קשה מדי,
הדמעות צורבות את העור ומשאירות צלקות בשבילך,
אני מסתכלת על הסכין עם הלהב החדה,
ומרגישה שעומדת אני למצוא שלווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.