היא אף פעם לא ידעה,
שיכול להיות כל-כך ריק בחוץ.
תחושה של קץ קרב, אבל לא בא,
ושל אהבה כל-כך מאושרת
שזה כואב.
כל הכמיהה שתשאר תמיד
כי נצח לא מספיק כדי לחוות
הכל ביחד.

היא יכולה לרוץ שעות
ולא להתקרב.
מרחק של נגיעה.

הוא לא יכול לחשוב
מרב שכל תא בגופו ספוג בה.
כשהוא כבר לא יכול להיות כל-כך רחוק
אבל אף פעם לא יוכל להיות יותר קרוב.
כשאין הבדל
בין יום ולילה, בין הכחול למטה
לכחול למעלה. וכשכבר לא ברור
איפה נגמר הקיום שלו
ומתחיל הקיום שלה.

הוא יכול להשתקף בתוך עיניה
אבל היא לא תהיה שלו.
כמו בתוך מראה.

היא לא יכולה להיות חופשיה,-
מתחת למבטו היא משותקת
בתוך חלום שלא שלה.
לכל האהבה שלו אין שום מוצא
כשהיא קרובה כל-כך הוא חש
את חום גופה, וזה יותר ממה שהוא יוכל
אי פעם להסביר.