פגשתי אותו כמו שמסופר בכל הסרטים,מין אהבה ממבט ראשון
כזאת,מושלמת.ואז הוא בא באיזה יום,"ואנחנו צריכים לדבר",וכאילו
כל היחסים ביננו התחילו כקלישאה הוא גם טרח לסיים אותם
כקלישאה-"זאת לא את זה אני".חשבתי לעצמי "שיט"...והלב,הוא כ"כ
כאב ואת תחושת הפרפרים הנעימה של האהבה החליף עש,שאכל לי את
הלב וחורר אותו כמו שמחוררים בגד יקר מהקולקציה האחרונה של
ז'אן פול גוטייה.כ"כ כואב.
סבלתי ככה הרבה זמן ואז החלטתי שדי,אני חייבת לתקן את
הלב.שמעתי מאמא של חברה שלי שיש קורס תפירה מצויין אז החלטתי
ללכת לקורס,מה היה לי להפסיד?!
בקורס לימדו אותנו הרבה,ממש איך לאהוב את התפירה.ואני,ברגע
שקיבלתי את התעודה של סיום הקורס(ועוד בהצטיינות) לקחתי את הלב
וניסיתי לתקן אותו ולתפור אותו.הייתי מאוד זהירה,שחס וחלילה
אני יפקשש ויפגע באיזה עורק ראשי.זהו.תפרתי אותו.סיימתי.הוא
תפור בצורה מושלמת.בהתחלה זה קצת כאב אבל אחרי כמה ימים
התרגלתי.זה היה כמו לא להרגיש כלום,נאטמתי.פתאום נהיה לי
קר.נהייתי קפואה ומבחוץ לא ראו כלום.
כשהגיע הקיץ וכולם נטפו מזיעה ואני הלכתי עם סוודר אנשים לא
הבינו.
זה כאילו שהתחולל בתוכי עידן קרח,כאילו שהלב שלי הפך לקרחון
שבמקום לימוס כשהקיץ בא הוא דוחה את הקיץ ומשאיר את הקור.
ההורים שלי דאגו ולקחו אותי,קפואה מתמיד למיון.הרופאים אמרו
שהמצב חמור ושצריך לב חדש,אז עשו לי השתלה של לב מפלסטיק.את
התחושה הקרה והאטומה החליפה התחושה המזוייפת של הפלסטיק ולא
שלטתי בה,לא שלטתי בצבועה שהפכתי להיות.
ושוב כאב לי לא להרגיש את עצמי.