לעולם לא חשבתי
מחשבות לא ראויות
של אלימות מתמשכת,
של מכות ושל צרחות.
גם הרהרתי,
מה יהיו התוצאות,
של שנאת תמיד יוקדת
ושל חוסר מחשבות אנושיות.

לא פשעתי, לא רצחתי.
לא חיללתי גוף אישה.
לא ניסיתי רק דמיינתי,
איך זה ייראה.
נשארתי בדרך המלך,
לא שיניתי את הגישה.
רק מעט מעט חששתי,
על חינוך הולך - דועך.

מעט הולך הלב.
הופך רשע.
לא זו אינה אשמתי.
פשוט לא הייתי חזק.
רך ומתוק וזה דולף.
מפתה כמו גוף האישה.
אני רק אמיתי.
עם כל הטוב הזה אני נחנק.

אני לא מכיר עוד במלאכים.
שטן בליבי תמיד.
אך זו לא אשמתי אני אומר.
זה מישהו אחר.
כך איתו עוד אנשים הולכים.
לא רואים היסטוריה, לא רואים עתיד.
"אך אין זו אשמתנו", אנו אומרים.
זו אשמתם של אחרים.