הייתי רוצה לכתוב סיפור. למה "הייתי"? אני רוצה. יש לי כבר
רעיון די מגובש, העניין כבר די סגור לי בראש. רק, לפני שאכתוב
אותו, אני צריך עוד להספיק לקרוא ספר מז'אנר מסוים, שהוא
הז'אנר שבו אני מתכוון להשתמש בסיפור שלי, כדי שהדברים יפלו
לתוך המקומות הנכונים, האווירה הנכונה. בחרתי לי אפילו כבר
סופרת אנגליה שכתבה הרבה ספרים בז'אנר הזה. בנוסף, הייתי רוצה
לקרוא גם אצל סופר רוסי מסוים, פשוט כי המשחק שהוא עושה בספרים
שלו בינו לבין הדמויות - הייתי רוצה לאמץ חלק מזה. החידוש אצלי
הוא שהייתי רוצה לשלב את המשחק עם הדמויות של הרוסי - בתוך
הז'אנר של האנגליה. אבל אני צריך לקרוא קצת משניהם לפני שאתחיל
לכתוב.
האמת, זה לא כזה חידוש. יש סופר הולנדי אחד שכתב כבר משהו
שמשלב את הסגנון הרוסי בז'אנר האנגלי. הייתי רוצה לקרוא קצת
אצלו, רק בשביל סידור אחרון של המחשבות. עדיין לא תרגמו את
הספרים שלו, זה קצת בעיה. אבל יש לי קליטה מהירה לשפות, עם קצת
עזרה נתגבר על זה. ואז הייתי שמח לקרוא גם איזו ביקורת של מבקר
ספרות רציני עליו, שמתייחסת לשילוב שהוא עשה ולהצלחתו. הייתי
שמח אם הביקורת הייתה חיובית. מצד שני הייתי שמח למצוא גם
ביקורת על הביקורת, של מבקר ספרות אחר, שמסביר לראשון שלמרות
שההולנדי חידש בסגנון שלו הרי כוחו האמיתי של הספר שלו היה
במשהו אחר, ושהכר לשימוש בסגנון המשולב הזה, משחק דמויות רוסי
בז'אנר אנגלי, הוא עוד רחב, ושרק מחכים לסופר שיקום וינצל
אותו.
זה פחות או יותר היה מסדר אותי. ספר-שניים של האנגליה, אחד כבד
של הרוסי, קובץ סיפורים של ההולנדי (עם איזה קורס שפה זריז),
ושני מאמרי ביקורת. ואז באמת שאוכל להתחיל.
האמת, אם כבר הזכרתי הולנד, הסיפור שלי אמור להתרחש חציו
באמסטרדם, חציו בניירובי. נראה לי קצת עקר לכתוב על המקומות
האלה בלי באמת להיות בהם. לא שלא עשיתי כבר מחקר - עשיתי.
וראיתי תמונות. אבל אם אני רוצה מוצר שמכבד את עצמו, לגור כמה
חודשים שם וכמה שם, רק יכול להוסיף. עוד משהו, אם אני כבר ככה
משלים פרטים אחרונים, מבלי לחשוף פרטים רבים מדי על הסיפור אני
יכול לומר שבמרכזו עומד רקדן שנמצא שבלהקה, שעושה סיבוב
הופעות, ו... טוב, זה מספיק פרטים. את השאר אני מעדיף להשאיר
כהפתעה. גם עוד לא תכננתי הכל, אני לא אוהב שהסיפורים כתובים
מראש, בראש, עד הסוף. זה משעמם. אבל בקשר לרקדן, אז לא צריך
להגזים יותר מדי, כן, אבל לקחת כמה שיעורים בריקוד, ככה
ברצינות, לאיזו תקופה, ואפילו להצטרף ללהקה, גם אם ללהקה של
חובבים, אבל כזו שמסתובבת, מופיעה... בלי זה נראה לי שהסיפור
ירגיש לא מספיק אמין. כלומר שהקורא ירגיש שהסיפור לא אמין.
הסיפור אולי ירגיש בסדר, לא יודע.
בקיצור: שתיים אנגליה, אחד רוסי, קורס שפה מזורז, קובץ הולנדי,
שני מאמרי ביקורת, ארבעה חודשים אמסטרדם, ארבעה ניירובי, ועוד
חצי שנה של לימודי ריקוד והופעות, ואני מסודר.

אה, כן: ועפרון.