מילים הן רק מילים
גם בעודי כותבת זאת יודעת
שמילים הן רק מילים.
הן ישארו שם לכמה דקות
אולי שעות ואולי אפילו כמה ימים.
זוהי בעצם מחשבה שגורמת לחוסר נחת
גורמת לפקפק בכל האמירות שקיימות
גורמת לפקפק בתאוריות
גורמת לפקפק אפילו באהבה בכבודה ובעצמה..

כי כל כך הרבה מילים אמרתי.
הן פגעו בנקודה כמו מטר של יריות
ואז נכנסו לחור שחור

ויותר נוראית המחשבה
שהמילים היו ונשארו הדיאלוג היחיד עם החיים - איתך.
וכל כך הרבה מהן נאמר
שהמושג משמעות המילים בעצם כבר עבר.

אז מילים הן רק מילים
אבל חיים הם רק חיים
ואם משמעות החיים הם כמשמעות המילים
אז לא היינו פה

מילים הן הנשמה,
בין אם טובות או רעות,
הם החיים והם הסימנים
ואם אמרתי "אני אוהבת אותך"
היתה לי סיבה.

אומנם לפעמים מילים לא מצליחות להגיע להרגשה האמיתית
של אהבה, אבל הן הדבר הכי קרוב שיש בשביל לחדור לנשמה.

אז קחו אותם ותגידו בקולי קולות

אל תסתכלו אחורה לעולם
ותחשבו מה לא אמרתם
תדעו שאמרתם הכל
תדעו שאחרים יודעים אתכם.