שקרים על גביי שקרים...
כמו דף לבן מוכתם בדם...
כמו חץ שננעץ בלב אדם...
ללא מחשבה תחילה לפני מעשה...
ואז בכי מר על פרידה וכאב...
שקרים על גביי שקרים...
שנאה עצמית גוברת יחד עם הכאב...
למה לשקר?! למה לפגוע שוב ושוב?!
לחזור על טעויות ועל פצעים שנגלדו?
"סימני חיים" שנפתחים עם השקרים מחדש?!
ואז כמו בכל סוף אירוני  היא לא סולחת לו...
רוצה לסלוח אך אינה יכולה...
היא לא רוצה שום קשר אליו...
ואף אחד לא רואה איך הכאב משתלט ...
אף אחד לא רואה איך היא בוכה מכאב...
החיוך המרוח  על פנייה מתחיל להיות  חלוד ומזויף עם הזמן...
הטיפשה של כולם ... תמיד תחייך  ותעשה הכל למען אחרים...
אבל הם לא מבינים... רק משקרים שקרים על גביי שקרים...
והיא מבקשת בשקט שיסלחו להם המלאכים ...
היא מרגישה ריקה...
מרגישה שחייה הם בדיחה אחת גדולה...
טעות בהפקה של אלוהים..
תפוח רקוב נהפך להיות ליבה העצוב...
מרוב שקרים הם שברו אותה..הוציאו לה את הנשמה...
ללא חמצן בריאותייה...
אני לא יכולה להיות מושלמת...אני יודעת אז תפסיקו לתקן
אותי...
תפסיקו להכאיב לי אני לא בובה...
אני מתמודדת עם הכל אבל כבר איני יכולה...נשארתי לגמריי לבד...