צעקה, בעיטה, מכה חדה...

וכל מה שנשאר להם זו התקווה

דמעה קרה וריקה בעיניים שאסור שתזלוג

כל יום עם בקבוק צבע בידיים ושקית ניילון

הנפש פצועה והזכרונות מתפוגגים

מרוב ערפל הסמים הם לא רואים דרך חיים

ההורים מכים אין כסף בבית

הבטן בוערת מבפנים מתוך רעב

אתה צורח, משתגע, מאבד את השפיות!

אין לך אתמול ואין מחר

אין מחסה מהגשם רק קופסת קרטון ישנה

ללא ליטוף, חיבוק או נשיקה חמה

המבט הקודר בעיניים שכבר אינו מאמין שאכן יש אהבה

האמונה באלוהים מדי יום נעלמת

אך תמיד ישמע ברקע

"יהיה טוב... לא משנה מה..."

למרות שהם חיים ברחוב יש חוק שאומר שאסור לגנוב

מותר לבקש אך לא לגנוב!

רובם חותכים ת'ידיים כי כואב להם הלב...

ההורים אינם, הם לבדם והכאב גובר...

ילדי רחוב הם לא שונים מאיתנו אין בהם שום פגם

חוץ מכתם שחור וצורב בלב שאפשר לתקן עם קצת סבלנות, רפואה,
וחיבוק אוהב!

האמת יצאה לאור והמציאות קשה מכל, אין כבר לאן לברוח ולא
להתכחש לזה

לראות את הכעס, השתיקה והבכי... זה משתק...

אז כשאתם אוכלים בבית הם מסניפים בקבוקי צבע

כדי לחלום טוב בלילה שיש אוכל וקורת גג

והבטן כבר אינה כואבת ואתה שבע

אז יש את אלה בגיל תשע כבר מכורים

כי הם רוצים לישון טוב הלילה כמעט כמו מלכים...