צל של ספק

בים עמוק של דמעות

מוטבעת צרחה

הבדל של שנה וחצי סך הכול טעות קטנה

שקר קטן

לא אמור להפריע

עוד סיבה אחת

לשכוח ממנו לשנוא..לכעוס..

לא אני לא אשבר

לא אתן לו להכאיב לי יותר

חנוקה מזיכרונות כאובים

לא נותנים לי לישון

נרדמת כול לילה בבכי

מתעוררת במחשבה

"למה? למה  דווקא לי? מה עשיתי?"

הוא עזב ולא התחרט לשניה אפילו

חלום העבר סיוט העתיד

הזמן חולף אך משום מה

זה עדיין כואב

הקו דק בין שנאה לאהבה כך אומרים

ביינינו לא היה אפילו קו

רק שנאה אולי אפילו לא היה כלום

היא רצתה לתת לי תקווה שלפחות

3 שנים מחיי הוא היה איתי

אבל כנראה גם את זה הוא לא יכל לעשות

רק שנה וחצי מחורבנת

והוא עזב..

השופט הכריז בכזאת  קלות

בכזאת קלות על חיי

"אתם גרושים סופית" אמר

ומה איתי? ילדה קטנה

בת שנה וחצי

שצריכה את אבא ליד

שיקריא סיפור ויחבק

אבל במקום זה רק חור  ריק בלב

שאומר..הוא לא רצה אותך..

תתמודדי סוף סוף! תביני זה נגמר..

אין אבא ולא יהיה

שנה וחצי מחורבנת שנגמרו...

ב"אתם גרושים סופית"..בלי אף מילה יותר

סופית..סופית...סופית..

זה לא מפסיק להדהד לי בראש

חייכי ילדה יהיה בסדר

את רוצה את אבא אפילו עכשיו מאמינה שהוא  אוהב או אהב

אבל הוא לא יחזור

אפילו לאותה  שנה וחצי מחורבנת...

   צריך להפסיק לבכות..

עדיין זוכרת ..לא שונאת ולא כועסת...

רק קצת מבולבלת אבא...