עיניים כבדות
מתמלאות ברגש
מול מראה גדולה שבחוץ

לא מוותרת, לא נכנעת לרגע
לא רוצה להכנס למרוץ

כל הסודות חולפים על פניי
התמימות לא איננה פוסקת,
החיים שבפנים קוראים לי לבוא,
קוראים לי לקום וללכת

האוויר מתרוקן
ואני עוד נושמת
בתוך הבילבול האינסופי, המכאיב

וחלום אחד קטן
שמתנפץ לו בכביש
בוגרשוב 20 תל אביב

נעלמת ברגע לחורף אחר
מתגעגעת מעט לפשטות
שמישהו יבוא ויגע בי, צועקת,
שאיש לא יתן לי בדידות.

בסך הכל רציתי להיות איזה חלק
בעולם שיצרתם לי
אבל עכשיו אני סתם, סתם איזה פרק
בחיים שמוליכים אותי