הרחיקני מדלות העצב
ואהייה לך כפרח מרווה,
עולמנו ייפקח כשושנה של אור
וניראה העולם בצבעי זהב
כהילת נר הנמוג בתוך האהבה.

זרמנו עם נהרות הזמן
שקוצים בין רגלינו
אך, עם שחר נוריות ירוקות
בשדה חיינו עוד תפרחנה
ושמחה תצמח שוב
עם נשיקתך בשפתיי הלחות.
נהייה כאלמוגים רבי-גוונים
ונלך אל האושר בזהור השמש,
נמתיק כאב בלטיפה
עד שאפשר יהיה כבר לתאר שלווה.

שטוף אותי בזיעת גופך,
זכך נפשי בזמרתך הישנה,
צנן אותי בנשיקותייך
ואצלול אתך בזרועותיך,
בערגת אהבתי,
אל תוך המנגינה המשכרת.

10/07/05