יד רועדת מפוררת עלים יבשים ברוח.
אדמה סדוקה.
דם החוטאים עליה מרוח.
זעקות המתים בוקעות מן הגיהנום.
אין להם מנוח.

שמש שטופת אשמה
מתחבאת מאחורי ענן טהור,שכוח אל.
גופות מתהלכות ובידם שק של דמעות.
מנקים את זוהמת חטאיהם האחרונה.


ילדים חסרי עיניים
לא רואים את אש הגיהנום המתקרבת.
ילדים ללא תוכן
לא מבינים. אין מציאות אחרת.


ואישה זקנה,ששערה החל נושר
מסתכלת לאופק,לעבר הערפל.
ודמעה אחת זולגת על לחיה.
פניה עוד חוורות.
והיא צונחת לרצפה.


שערי הגיהנום נפתחים שנית.
בכניסה שני מלאכים מכוסי פנים.
שמש שטופת אשמה מתגלה לעברי החוטאים
הלומי צלקות חמות,צונחים על רגליהם
זוחלים לעבר הלא ידוע...

מתחננים לחייהם.