מעולם לא פחדתי לאבד דבר... כפי שאני מפחד עכשיו...
לא ידעתי פחד מהו...
אך איני יכול לתאר את עולמי...
כשאת אינך נוטלת חלק בו.

את...
המנזר בו אני מסתגר...
ואיני זקוק למילים, כי כמו קירות המנזר,
את יודעת את כל האמיתות בתוכי.
ואיני יודע אם ללבך אני מתוודע...
או שמא אני נפתח לעצמי בקרבתך,
ידידי היקר...
חיוך... צחוק חרישי... שתיקה,
אין בהם די...
ואין דבר מעבר למבט תמוה ומהופנט
אשר לעולם לא יחמוק מעבר לשעריך.

ומהמקום בו את מתבצרת... ונבצרת ממני,
אין לי מנוס...
שרפתי כל גשר אפשרי אחריי,
ואני...
כלוא באותו המבצר...
כפי שקולך,
עינייך,
ופיסות אקראיות מנפשך...
כלואות...
ואבודות...
בתוכי.